Daf 21a (דַּף כ״א ע״א)

“And Elohim made the two luminaries” (Bereshit 1) (וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת). This is a luminary and this is a luminary (דָּא מָאוֹר וְדָא מָאוֹר). Therefore, those lights that ascend above are called luminaries of light (בְּגִין כָּךְ אִנּוּן נְהוֹרִין דְּסָלְקֵי לְעֵילָא אִקְרוּן מְאוֹרֵי אוֹר). And those lights that descend below are called luminaries of fire (וְאִנּוּן נְהוֹרִין דְּנָחֲתוּ לְתַתָּא אִקְרוּן מְאוֹרֵי אֵשׁ), which are the levels below and rule all the weekdays (דְּאִנּוּן דַּרְגִּין לְתַתָּא וְשָׁלְטֵי כָּל יוֹמוֹי דְּחוֹל). And because of this, when Shabbat departs, one blesses over the candle, for permission was given to them to rule (וְעַל דָּא כַּד נָפִיק שַׁבַּתָּא מְבָרְכִין עַל שְׁרַגָא דְּהָא אִתְיְהִיב לוֹן רְשׁוּ לְשַׁלְטָאָה).

The fingers of a person are the aspects of the levels and mysteries above (אֶצְבְּעָן דְּבַר נָשׁ אִנּוּן סִתְרָא דְּדַרְגִּין וְרָזִין דִּלְעֵילָא), and in them are inner and outer (וְאִית בְּהוּ פְּנִימָאִין וַאֲחוֹרַיִם). The outer are for the outside, and they are the hint to the nails of the fingers (אֲחוֹרַיִם אִנּוּן לְבַר וְאִנּוּן רֶמֶז לְטוֹפְרִין דְּאֶצְבְּעָן). And because of this, permission is given to look at the nails on Motza’ei Shabbat, for they shine from that candle and they shine from that fire to rule (וּבְגִין כָּךְ אִית רְשׁוּ לְאִסְתַּכָּלָא בְּטוֹפְרִין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת דְּהָא נָהֲרִין מֵהַהוּא שְׁרַגָּא וְנָהֲרִין מֵהַהוּא אֵשׁ לְשַׁלְטָאָה). These may be seen, but the inner fingers are not permitted to be seen by that candle, for they shine from above and are called the inner faces (אִלֵּין אִתְחַזְיָין, אֶצְבְּעָן לְגוֹ לָא אִית רְשׁוּ לְאִתְחַזְיָיא בְּהַהוּא שְׁרַגָּא דְּהָא מִלְּעֵילָא נָהֲרִין וְאִקְרוּן פָּנִים פְּנִימָאִין). And this is the secret: “And you shall see My back, but My face shall not be seen” (Exodus 33) (וְרָזָא דָא וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ). That a person should not gaze on Motza’ei Shabbat at the inner fingers at the time he says: “Creator of the lights of the fire” (דְּלָא יִסְתַּכַּל בַּר נָשׁ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּאֶצְבְּעָן לְגוֹ בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ). “And you shall see My back” (Shabbat 33) (וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי)—these are the outer faces hinted at in the nails (אִלֵּין פָּנִים דִּלְבַר דְּאִתְרְמִיזוּ בְּטוּפְרֵי). “But My face shall not be seen” (Shabbat 33) (וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ)—these are the inner fingers (אִלֵּין אֶצְבְּעָן לְגוֹ). These rule on Shabbat, and those rule in the weekdays (אִלֵּין שָׁלְטֵי בְּשַׁבָּתָּא וְאִלֵּין שָׁלְטֵי בַּחוֹל). And on the day of Shabbat, Kudsha Berikh Hu rules alone, in those inner faces, upon His Throne of Glory, and all are included in Him, and the dominion is His (וּבְיוֹמָא דְשַׁבָּתָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁלִּיט בִּלְחוֹדוֹי בְּאִנּוּן פָּנִים פְּנִימָאִין עַל כּוּרְסֵי יְקָרֵיהּ וְכֻלְהוּ אִתְכְּלִילָן בֵּיהּ וְשָׁלְטָנוּתָא דִילֵיהּ אִיהוּ). And because of this, rest is found for all the worlds (וּבְגִין כָּךְ אַחְסִין נַיְיחָא לְכָל עָלְמִין). And the inheritance of this day is given to the holy nation, who are called “one nation in the earth” (וְיַרְתִין יְרוּתָא דְיוֹמָא דָא עַמָּא קַדִּישָׁא דְּאִקְרוּן עַמָּא חַד בְּאַרְעָא). Luminaries of light are from the side of the right, which is the primordial light that was on the first day (מְאוֹרֵי אוֹר מִסִּטְרָא דְּיָמִינָא דְּאִיהוּ אוֹר קַדְמָאָה דְּהֲוָה בְּיוֹמָא קַדְמָאָה). For on the day of Shabbat, those luminaries of light shine alone and rule (דְּבְיוֹמָא דְשַׁבָּתָּא נָהֲרִין אִנּוּן מְאוֹרֵי אוֹר בִּלְחוֹדַיְיהוּ וְשָׁלְטִין). And from them all shine below (וּמִנַּיְיהוּ נָהֲרִין כֻּלְהוּ לְתַתָּא). And when Shabbat departs, the luminaries of light that are hidden and not revealed are concealed (וְכַד נָפִיק שַׁבָּתָּא גְּנִיזִין מְאוֹרֵי אוֹר דְּלָא אִתְגַּלְיָין). And the luminaries of fire rule, each one in its place (וּמְאוֹרֵי הָאֵשׁ שָׁלְטִין כָּל חַד וְחַד עַל דּוּכְתַּיְיהוּ). When do they rule? On Motza’ei Shabbat until the coming of the day of Shabbat (אֵימָתַי שָׁלְטִין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד מַעֲלֵי יוֹמָא דְּשַׁבָּתָּא). And because of this, it is necessary to shine from that candle on Motza’ei Shabbat (וְעַל דָּא אִצְטְרִיכוּ לְאִתְנַהֲרָא מֵהַהוּא שְׁרַגָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת). “And the Chayot ran and returned” (Ezekiel 1) (וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב). For the eye is not able to rule over them, because they are running and returning (דְּלָא יָכִיל עֵינָא לְמִשְׁלַט בְּהוּ בְּגִין דְּאִנּוּן רָצוֹא וָשׁוֹב). The Chayot that are revealed are those within which that Ofan stands (חַיּוֹת דְּאִתְגַּלְּיָין אִנּוּן דְּהַהוּא אוֹפָן קָאִים בְּגַוַּויְיהוּ). And who is this? Metatron, who is great and precious above all the others (וּמָאן אִיהוּ דָּא מֶטַטְרוֹן דְּאִיהוּ רַב וְיַקִּיר מִשְׁאָר אִלֵּין). Some say: above the other hosts (נ״א: חֵילִין). And above—five hundred parsah (וְעִלָּאָה חֲמֵשׁ מְאָה פַּרְסֵי). The Chayot that are concealed are those hidden beneath the two supernal letters that are concealed (חַיּוֹת דְּמִטַּמְרָן אִנּוּן תְּחוֹת תְּרֵין אַתְוָון עִלָּאִין דְּאִתְכַּסְיָין). Yod–Heh, letters ruling over Vav–Heh (י״ה אַתְוָון שַׁלִּיטִין עַל ו״ה). These bond with those (אִלֵּין רְתִיכָא לְאִלֵּין). And that concealed One of all concealed, unknown entirely, rules over all and rides over all (וְהַהוּא טְמִירָא לְכָל טְמִירִין דְּלָא אִתְיְדַע כְּלָל שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא וְרָכִיב עַל כֹּלָּא). The Chayot that are revealed are those below, under those supernal concealed ones, and they shine from them, and take because of them (חַיּוֹת דְּאִתְגַּלְּיָין אִנּוּן לְתַתָּא תְּחוֹת אִלֵּין עִלָּאִין דְּמִטַּמְרָן, וְאִתְנַהֲרָן מִנַּיְיהוּ, וְנָטְלִין בְּגִינַיְיהוּ).

The supernal Chayot are all included (חַיּוֹת עִלָּאִין כֻּלְהוּ כְּלִילָן) in the firmament of the heavens (בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם). And upon them it is written: “Let there be luminaries in the firmament of the heavens, and let them be for luminaries in the firmament of the heavens” (Bereshit 1) (וְעֲלַיְיהוּ כְּתִיב יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם). All depend on that firmament of the heavens (כֻּלְהוּ תַּלְיָין בְּהַהוּא רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם). The firmament above the Chayot—this is that which is written: “And the likeness over the heads of the Chayah was a firmament, like the color of the terrible ice” (Ezekiel 1) (רָקִיעַ שֶׁעַל גַּבֵּי הַחַיּוֹת דָּא הַהוּא דִכְתִיב וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח). This is the (Kadmon) Primordial (דָּא הַהוּא קַדְמוֹן). Some say: the (Kadma’ah) Primordial Hashem (נ״א: ה׳ קַדְמָאָה). For from there onward, there is no one able to gaze or to know (דְּהָא מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לֵית מָאן דְּיָכִיל לְאִסְתַּכָּלָא וּלְמִנְדַע). What is the reason? Because it is concealed in thought (מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּאִיהוּ סָתִים בְּמַחֲשָׁבָה). And the thought of Kudsha Berikh Hu is the concealed supernal concealment (וּמַחֲשָׁבָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טְמִירָא סְתִימָא עִלָּאָה). The thought of a person in all the world—Some say: cannot—cling or know it (מַחֲשָׁבָה דְּבַר נָשׁ בְּכָל עָלְמָא [נ״א: לָא יָכִיל] לְאִתְדַּבְּקָא וּלְמִנְדַע לָהּ). Words that depend on supernal thought—no one is able to cling to them (מִלִּין דְּתַלְיָין בְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה לֵית מָאן דְּיָכִיל לְאִתְדַּבְּקָא לוֹן). Thought itself—how much more so (מַחֲשָׁבָה מַמָּשׁ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה). Within thought, who is it that makes imaginations? (לְגוֹ מִן מַחֲשָׁבָה מַאן אִיהוּ דְּעֲבִיד רַעֲיוֹנֵי). For there is no permission to ask, much less to know (דְּהָא לֵית סוּכְלְתָנוּ לְמִשְׁאַל כָּל שֶׁכֵּן לְמִנְדַע).

Ein Sof has no Reshimu at all, and no question attaches to it, and no thought to gaze upon it at all (אֵי״ן סוֹף לֵית בֵּיהּ רְשִׁימוּ כְּלָל וְלָא תַּלְיָא שְׁאֵלְתָּא בֵּיהּ וְלָא רַעֲיוֹנָא לְאִסְתַּכְּלוּתָא דְּמַחֲשָׁבָה כְּלָל). From the concealment of concealments, from the beginning of the descent of Ein Sof, there shone a subtle radiance, unknown (מִגּוֹ סְתִימָא דִסְתִימָא מֵרִישׁ נְחִיתוּ דְּאֵין סוֹף נְהִיר נְהִירוּ דַּקִּיק וְלָא יְדִיעַ). Concealed in concealment (Some say: in Reshimu) like the sharpness of a needle (סָתִים בִּסְתִּימוּ [נ״א: בְּרְשִׁימוּ] כְּחִדּוּדָא דְמַחֲטָא). A hidden secret of thought, not known, until radiance spread from it (רָזָא סְתִימָא דְּמַחֲשָׁבָה לָא יְדִיעַ עַד דְּאִתְפְּשַׁט נְהִירוּ מִנֵּיהּ). In a place where there are Reshimot of all the letters (בְּאֲתַר דְּאִית בֵּיהּ רְשִׁימִין דְּאַתְוָון כֻּלְהוּ). From there they go forth (מִתַּמָּן נַפְקָן). At the Head of all (בְּרֵישׁ כֹּלָּא). Aleph is the head and the end of all levels (א רֵישָׁא וְסוֹפָא דְּכָל דַּרְגִּין). The Reshimu, in which all levels were inscribed (רְשִׁימוּ דְּאִתְרְשִׁים בֵּיהּ דַּרְגִּין כֻּלְהוּ). And it is called only one (וְלָא אִקְרֵי אֶלָּא אֶחָד). To show that even though it contains many forms, it is only one (לְאַחֲזָאָה דְּאַף עַל גַּב דְּאִית בֵּיהּ דִּיוּקְנִין סַגִּיאִין לָאו אִיהוּ אֶלָא חַד). Surely it is the letter upon which supernal and lower worlds depend (וַדַּאי אִיהוּ אָת דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין תַּלְיָין בֵּיהּ). The beginning of Aleph is the concealment of the secret of supernal thought (רֵאשִׁיתָא דְּאָלֶ״ף טְמִירוּ דְּרָזָא דְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה). And that spreading forth of that supernal firmament—all is concealed in that head (וְהַהוּא אִתְפַּשְׁטוּ דְּהַהוּא רָקִיעַ עִלָּאָה כֹּלָּא סָתִים בְּהַהוּא רֵישָׁא). For when Aleph goes forth from that firmament, it goes forth in the likeness of the secret of the head of thought (בְּגִין דְּכַד נָפִיק א׳ מֵהַאי רָקִיעַ בְּדִיּוּקְנָא דְּרָזָא דְּרִישָׁא דְּמַחֲשָׁבָה נַפְקָא). In the middle part of Aleph, six levels are included, the secret of all the supernal concealed Chayot (בְּהַהוּא אֶמְצָעִיתָא דְּאָלֶ״ף שִׁית דַּרְגִּין כְּלִילָן בֵּיהּ רָזָא דְּכֻלְהוּ חַיּוֹת טְמִירִין עִלָּאִין). Some say: that ascend (נ״א: דְּסָלִיקַן). Some say: that depend (נ״א: דְּתַלְיָין) within thought (מִגּוֹ מַחֲשָׁבָה).

One Nehiru shines and is hidden (חַד נְהִירוּ דְּנָהִיר וְאִתְגְּנִיז). For this is the radiance of the letter Aleph of Bereshit (דְּהָא נְהִירוּ דְּאָת א׳ דִּבְרֵאשִׁית). Some say: the letter Bet of Bereshit (נ״א: ב׳ דִּבְרֵאשִׁית). “In the heat of the day, when Abraham sat at the entrance of the tent” (Bereshit 18) (חוֹם הַיּוֹם דְּהֲוָה אַבְרָהָם יָתִיב פֶּתַח הָאֹהֶל)—this is the opening from below to above (דְּאִיהִי פִּתְחָא מִתַּתָּא לְעֵילָא). And the heat of the day shone upon that opening and was radiant from there (וְחוֹם הַיּוֹם נָהִיר עַל הַהוּא פִּתְחָא וְנָהֲרָא מִתַּמָּן).

A second Nehiru goes to become dark at the time of the turning of evening (תִּנְיָנָא נְהִירוּ דְּאֲזִיל לְאִתְחַשְׁכָא לְעֵת פְּנוֹת עֶרֶב). This is the secret of the prayer of Yitzchak, to rectify this level, as it is written: “And Yitzchak went out to meditate in the field toward evening” (Bereshit 24) (רָזָא דִּצְלוֹתָא דְיִצְחָק לְאַתְקָנָא הַאי דַרְגָּא דִּכְתִיב וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עֶרֶב). The contemplation of evening and all darknesses are to him (אִסְתַּכְּלוּתָא דְּעֶרֶב וַחֲשׁוֹכָן כֻּלְהוּ לְגַבֵּיהּ). At this turning of evening, Ya‘akov looked—Some say: was tested—by that ruler of Esav (בְּהַאי פְּנוֹת עֶרֶב וְאִסְתַּכַּל נ״א: אִסְתְּחָן יַעֲקֹב בְּהַהוּא מְמַנָּא דְּעֵשָׂו).