Daf 231b (דַּף רל״א ע״ב)
And further, he does not permit the accuser to teach upon him guilt or blemish (וְתוּ, לָא שָׁבִיק לִמְקַטְרְגָא לְאוֹלְפָא עָלֵיהּ חוֹבָא מוּמָא). That a human being should hasten and say, and not give place to another to say (דְּבַר נָשׁ יַקְדִים וְיֵימָּא, וְלָא יָהִיב דּוּכְתָא לְאַחֲרָא לְמֵימַר). Then Kudsha Berikh Hu forgives him (כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָחִיל לֵיהּ), this is what is written: “But he who confesses and forsakes shall find mercy” (Proverbs 28) (הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם).
On the days of Rosh HaShanah, the court arranges the throne for the King, to judge all the world (בְּיוֹמֵי דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, מְתַקְּנִין בֵּי דִּינָא כּוּרְסְיָיא לְמַלְכָּא, לְמֵידָן כָּל עָלְמָא). And Yisrael enter first into judgment before Him, to increase mercy (וְיִשְׂרָאֵל עָאלִין בְּקַדְמִיתָא בְּדִינָא קַמֵּיהּ, דְּלִיפוּשׁ רַחֲמֵי). Some say: before Him to increase wrath (ס״א קמיה דליפוש רוגזא). It is taught: “And the judgment of His people Yisrael is each day” (I Kings 8) (תְּנָן וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ), each day-what is that (יוֹם בְּיוֹמוֹ מַאי הוּא)? Rather, these are the two days of Rosh HaShanah (אֶלָּא הָנֵי תְּרֵי יוֹמִין דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה). Why two days (אֲמַאי תְּרֵי יוֹמִין)? Because they are two courts, joined as one (בְּגִין דְּאִינּוּן תְּרֵי בֵּי דִּינָא, דְּמִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא). The higher judgment, which is severe (דִּינָא עִלָּאָה, דְּאִיהוּ קַשְׁיָא), with the lower judgment, which is lenient (בְּדִינָא תַּתָּאָה, דְּאִיהוּ רַפְיָא), and both are found together (וְתַרְוַויְיהוּ מִשְׁתַּכְחֵי).
And on this account, those Babylonians do not know the mystery of sobbing and wailing (וְעַל דָּא לָא יַדְעֵי הָנֵי בַּבְלָאֵי, רָזָא דִּיבָבָא וִילָלוּתָא), and do not know that both are necessary (וְלָא יַדְעֵי דְּתַרְוַויְיהוּ אִצְטְרִיכוּ): wailing, which is harsh judgment (יְלָלוּתָא דְּאִיהוּ דִּינָא תַּקִּיפָא); three sobbings, which is lenient judgment (תְּלַת תְּבִירִין דְּאִיהוּ דִּינָא רַפְיָא); groaning, he groans softly (גְּנוּחֵי גָּנַח רַפְיָא). They do not know, and they perform both (אִינּוּן לָא יַדְעֵי, וְעַבְדִין תַּרְוַויְיהוּ). But we know, and we perform both (וַאֲנָן יַדְעֵינָן, וְעַבְדֵינָן תַּרְוַויְיהוּ). Some say: And on this account, the mystery of sobbing and wailing, and both are necessary. These Babylonians, they do not know, and they perform both (ס״א וְעַל דָּא רָזָא דִּיבָבָא וִילָלָה וּתְרֵוַיְיהוּ אִצְטְרִיכוּ, הָנֵי בַּבְלָאֵי, אִינּוּן לָא יַדְעֵי, וְעַבְדִין תַּרְוַויְיהוּ). And all goes forth in the way of truth (וְכֹלָּא נָפְקִין לְאֹרַח קְשׁוֹט).
He opened and said: “Blow the shofar at the new moon, at the concealed time for our festival day” (Psalms 81) (פָּתַח וְאָמַר, תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵנוּ). “Blow the shofar at the new moon”-what is “at the new moon” (תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, מַאי בַחֹדֶשׁ)? This is the lenient judgment, which is called “month” (דָּא בֵּי דִּינָא רַפְיָא, דְּאִקְרֵי חֹדֶשׁ). “At the concealed time”: concealment of the upper world, concealment of the ה׳ which is the fear of Yitzchak, which is concealment for the higher King (בַּכֶּסֶה: כּ״ס דְּעָלְמָא עִלָּאָה, כּ״ס ה׳ דָּא פַּחַד יִצְחָק דָּאִיהוּ כּ״ס לְמַלְכָּא עִלָּאָה).
Further, “at the concealed time”-this is the severe judgment, the fear of Yitzchak (תוּ בַּכֶּסֶה, דָּא דִּינָא קַשְׁיָא, פַּחַד יִצְחָק), the judgment that is constantly concealed, that is not judgment revealed (דִּינָא דְּאִתְכַּסְיָיא תָּדִיר, דְּלָאו אִיהוּ דִּינָא בְּאִתְגַּלְיָיא). “For it is a statute”-this is the lenient judgment (כִּי חֹק, דָּא דִּינָא רַפְיָא). “And a judgment”-this is the severe judgment (וּמִשְׁפָּט, דָּא דִּינָא קַשְׁיָא). This is judgment with mercy (דָּא דִּינָא בְּרַחֲמֵי). And both are as one (וְתַרְוַויְיהוּ אִינּוּן כַּחֲדָא). Therefore, two days, and both are in one mystery (בְּגִין כָּךְ תְּרֵין יוֹמִין, וְתַרְוַויְיהוּ בְּרָזָא חֲדָא). “Happy is the people that know the teru‘ah” (Psalms 89) (אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה וְגו׳).
It is not written “that hear,” or “that blow the teru‘ah,” but “that know the teru‘ah” (לָא כְּתִיב שֹׁמְעֵי, אוֹ תּוֹקְעֵי תְרוּעָה, אֶלָּא יוֹדְעֵי תְרוּעָה). Because (or some say: such as) the wise who dwell in the atmosphere of the Holy Land, they are those who know the teru‘ah (בְּגִין [ס״א כְּגוֹן] חַכִּימִין דְּדַיְירִין בַּאֲוִירָא דְּאַרְעָא קַדִישָׁא, אִינּוּן יוֹדְעֵי תְרוּעָה). The mystery of teru‘ah, as it is written: “You shall break them with a rod of iron” (Psalms 2) (רָזָא דִּתְרוּעָה, כְּמָה דִּכְתִּיב, תְּרוֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל). Who is like the nation of Yisrael, who know supernal mysteries of their Master, to enter before Him, and to be bound in Him (מַאן עַמָּא כְּיִשְׂרָאֵל, דְּיַדְעִין רָזִין עִלָאִין דְּמָארֵיהוֹן, לְמֵיעַל קַמֵּיהּ, וּלְאִתְקְּשַׁרָא בֵּיהּ). And all those who know the mystery of teru‘ah shall be brought to go in the light of the Face of Kudsha Berikh Hu (וְכָל אִינּוּן דְּיַדְעֵי רָזָא דִּתְרוּעָה, יִתְקָרְבוּן לְמֵיהַךְ בְּאוֹר פָּנָיו דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא). And this is the primordial light that Kudsha Berikh Hu stored away for the Righteous (וְדָא אוֹר קַדְמָאָה דְּגָנִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא). And therefore, it is necessary to know it (וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְמִנְדַּע לָהּ). It is written: “The remainder from the liver” (Leviticus 9) (כְּתִיב הַיּוֹתֶרֶת מִן הַכָּבֵד). And it is written: “And the remainder upon the liver” (Leviticus 3) (וּכְתִיב וְאֶת הַיּוֹתֶרֶת עַל הַכָּבֵד). After she has committed adultery, she ascends upon him (בָּתַר דְּעַבְדַת נִיאוּפָא, אִסְתָּלִיק עָלֵיהּ).
“The remainder from the liver”-this is the wife of harlotries (יוֹתֶרֶת מִן הַכָּבֵד, דָּא אֵשֶׁת זְנוּנִים), who goes forth from the liver to seduce the children of the world and to accuse them (דְּאַזְלָא וְנָפְקָא מִן הַכָּבֵד, לְאַסְטָאָה בְּנֵי עָלְמָא, וּלְאַסְטְנָא עֲלַיְיהוּ). And she leaves her male, to commit harlotries (וְשַׁבְקַת לִדְכוּרָא, לְמֶעְבַּד זְנוּנִין). And because of this, “the remainder from the liver, the remainder upon the liver” (וּבְגִין דָּא הַיּוֹתֶרֶת מִן הַכָּבֵד, יוֹתֶרֶת עַל הַכָּבֵד). After she has committed adultery, she ascends upon him (בָּתַר דְּעַבְדַת נִיאוּפָא, אִסְתָּלָקַת עָלֵיהּ). The forehead of a harlot woman-she overpowers her husband, who is the liver, with the bitterness of gall, a wife of strife and anger, who rules over her male (מֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה. אִתְגַּבְּרַת עַל בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ כָּבֵד, בְּכַעַס דְּמָרָה, אֵשֶׁת מְדָנִים וָכַעַס, דְּשַׁלְטָא אִיהִי עַל דְּכוּרָא דִּילָהּ). The forehead of a harlot woman rules over the liver, a wife of strife and anger (מֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה שַׁלְטָא עַל הַכָּבֵד, אֵשֶׁת מְדָנִים וָכַעַס). “The remainder from the liver”-from the liver she goes out to defile the whole world and to commit adulteries with all (יוֹתֶרֶת מִן הַכָּבֵד, מִן הַכָּבֵד נָפְקָא לְאַבְאָשָׁא לְכָל עָלְמָא, וּלְמֶעְבַּד נִיאוּפִין עִם כֹּלָּא).
Afterward she ascends to her male-the forehead of a harlot woman, with brazenness of face, and then she is upon the liver (לְבָתַר אִיהִי סַלְּקָא לְגַבֵּי דְּכוּרָא, מֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה, בְּעַזּוּתָא דְּאַנְפִּין, וּכְדֵין אִיהִי עַל הַכָּבֵד). And furthermore, “the remainder from the liver” is called from the Other Side; after she goes out to commit adultery with all, she gives leftovers to her husband, and this is “the remainder from the liver” (וְעוֹד, יוֹתֶרֶת מִן הַכָּבֵד אִתְקְרִיאַת מִסִּטְרָא אַחֲרָא, בָּתַר דְּנָפְקַת לְנַאֲפָא עִם כֹּלָּא, יְהִיבַת שִׁיּוּרִין לְבַעְלָהּ, וְהַאי אִיהִי יוֹתֶרֶת מִן הַכָּבֵד). From the liver, and from its remainder, gall goes forth, and it is the sword of the Angel of Death, from which bitter drops emerge to kill the sons of man (מִגּוֹ כָּבֵד, וְיוֹתֶרֶת דִּילָהּ, נַפְקַת מָרָה, וְאִיהִי חַרְבָּא דְּמַלְאָךְ הַמָּוֶת, דְּנַפְקוּ מִנָּהּ טִפִּין מְרִירָן לְקַטְלָא בְּנֵי נָשָׁא). This is what is written: “Her end is bitter as wormwood” (Proverbs 5) (הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה). And she is suspended in the liver, and all illnesses and death are dependent upon it (וְאִיהִי תַּלְיָא בַּכָּבֵד, כָּל מַרְעִין וּמוֹתָא בֵּיהּ תַּלְיָין).
And on that day of Rosh HaShanah she roams in the world to gather all the sins of the world (וְהַהוּא יוֹמָא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה מְשַׁטְּטָא בְּעָלְמָא, לְמִכְנַשׁ כָּל חוֹבֵי עָלְמָא). And then all the limbs that are Yisrael, which are the limbs of the Matronita, cry out: “The lamp of Hashem is the soul of man” (Proverbs 20) (וּכְדֵין כָּל אֵבָרִין דְּאִינּוּן יִשְׂרָאֵל, אִינּוּן בְּעָאקוּ, דְּאִינּוּן אֵבָרֵי דְּמַטְרוֹנִיתָא, נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם, שְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא). And then all Yisrael cry out, and they take the shofar to awaken in it the tekiah, shevarim, and teru‘ah (וּכְדֵין כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעָאקוּ, וְנָטְלֵי שׁוֹפָר לְאַתְּעָרָא בֵּיהּ הַהוּא תְּקִיעָה וּשְׁבָרִים וּתְרוּעָה).