Daf 232b (דַּף רל״ב ע״ב)

With teru‘ah and tekiah and shevarim, all is sweetened, this one with that one (בִּתְרוּעָה וּתְקִיעָה וּשְׁבָרִים, אִתְבְּסַם כֹּלָּא דָּא בְּדָא). And all that the liver takes, it brings near to the heart, which is the King, to arm for judgment (וְכָל מַה דְּהַהוּא כָּבֵד נָקִיט, אַקְרִיב לְגַבֵּי לֵב, דְּאִיהוּ מַלְכָּא, לְזַיְינָא [לדינא]). And that heart is not its way, nor its desire, in the murkiness of the deeds of its people (וְהַהוּא לֵב, לָאו אוֹרְחֵיהּ, וְלָאו תִּיאוּבְתֵּיהּ, בַּעֲכִירוּ דְּעוֹבָדִין דְּעַמֵּיהּ).

But it takes all refinement, and all purity, and all merits, and all good deeds (אֶלָּא נָקִיט כָּל בְּרִירוּ, וְכָל צָחוּתָא, וְכָל זַכְיָין, וְכָל עוֹבָדִין טָבִין). And all that murkiness and filth and dirt, which are evil deeds, he places to the liver (וְכָל הַהוּא עָכִירוּ וְטִנוּפִין וְלִכְלוּכָא דְּאִינּוּן עוֹבָדִין בִּישִׁין, אֲנָח לְכָבֵד). Some say: he casts them to the other nations, idolaters, that liver (ס״א ליתא, זְרִיק לוֹן לִשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הַהוּא כָּבֵד). About it is said: “Esav was a hairy man” (Bereshit 27) (דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר). And all his arteries are the other nations, idol worshippers (וְכָל עַרְקִין דִּילֵיהּ, דְּאִינּוּן שְׁאַר עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת). This is what is written: “And the goat shall bear upon him all their iniquities” (Leviticus 16) (הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם).

What is “their iniquities”? The iniquities of Tam (מַאי עֲוֹנוֹתָם. עֲוֹנוֹת תָּם). As it is said of him: “And Ya‘akov was an innocent man” (Bereshit 25) (דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם). And the sins of the pillar, which are the arteries and the veins of the heart (וְחוֹבִין דְּעַמּוּדָא [ס״א דַּעֲמֵיהּ], דְּאִינּוּן עַרְקִין וְדַפְקִין דְּלִבָּא). And because of this, boils and leprosy and scabs, for all those limbs, are found from the liver, from those dirts that remained in it (וּבְגִין דָּא, שְׁחִין וְצָרַעַת וְסַפַּחַת, לְכָל אִינּוּן אֵבָרִין, מִכָּבֵד אִשְׁתְּכָחוּ, מֵאִילֵּין לִכְלוּכִין דְּאִשְׁתָּאָרוּ בֵּיהּ). From the heart comes all health for all the limbs (מִלִּבָּא אָתֵי כָּל בְּרִיאוּתָא, לְכָל אֵבָרִין).

For so it is: since the heart takes all clarity and refinement and purity (דְּהָכִי הוּא, כֵּיוָן דְּלִבָּא נָטִיל כָּל זְכִיכוּ וּבְרִירָא וְצָחוּתָא). The liver takes all that is found and remains from dirt and filth (כָּבֵד נָטִיל כָּל מַה דְּאִשְׁתְּכַח וְאִשְׁתְּאַר מִן לִכְלוּכָא וְטִנּוּפָא). And casts it to all the other refuse, which are the other nations, idolaters, against their will (וְזָרִיק לְכָל שְׁאַר שַׁיְיפִין, דְּאִינּוּן שְׁאַר עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אַחֲרָנִין, בַּעַל כָּרְחַיְיהוּ). And from the refuse of the refuse of the liver, the spleen takes, about which it is said: “Let there be luminaries” (Bereshit 1) (וּמִפְּסוֹלוֹת דִּפְסּוֹלֶת דְּכָבֵד, נָטַל טְחוֹל, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, יְהִי מְאֹרֹת). “The curse of Hashem is in the house of the wicked” (Proverbs 3) (מְאֵרַת יְיָ בְּבֵית רָשָׁע).

Ra‘aya Meheimna

Still in the first connection, Ra‘aya Meheimna said (עוֹד אָמַר בְּחִבּוּרָא קַדְמָאָה, אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא), and behold the Sages established concerning it: the spleen laughs (וְהָא אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן עָלֵיהּ, טְחוֹל שׂוֹחֵק). And this is “the laughter of the fool” (Ecclesiastes 7) (וְאִיהוּ שְׂחוֹק הַכְּסִיל). And because of this the Sages of the Mishnah established: woe to him for whom the hour laughs (וּבְגִין דָּא, אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין, אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ). And Qohelet said (וְקֹהֶלֶת אָמַר): “Better anger than laughter” (טוֹב כַּעַס מִשְּׂחוֹק) (Ecclesiastes 7). Better is the anger of the liver (טוֹב כַּעַס דְּכָבֵד), which is gall (דְּאִיהִי מָרָה), a strap of Kudsha Berikh Hu (רְצוּעָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא), a strap with which to flog the Tzaddikaya [Righteous ones] in this world (רְצוּעָה לְאַלְקָאָה בָּהּ צַדִּיקַיָּיא בְּעָלְמָא דֵּין), with evil illnesses (בְּמַרְעִין בִּישִׁין), with blows (בְּמַכְתְּשִׁין), rather than the laughter that plays for them in the spleen (מִשְּׂחוֹק דְּשָׂחִיק לוֹן בַּטְחוֹל), amid the filth of this world (בְּלִכְלוּכָא דְּהַאי עָלְמָא), when fortune smiles upon them with wealth (דְּשׂוֹחֵק לוֹן שַׁעֲתָא בְּעוּתְרָא).

And further, the venom of the spleen is creeping dust (וְעוֹד, אֶרֶס דִּטְחוֹל אִיהוּ זְחִיל עָפָר), and it is stronger than the venom of gall (וְאִיהוּ תַּקִּיף יַתִּיר מֵאֶרֶס דְּמָרָה). And because the Erev Rav [mixed multitude] are the leaven in the dough (וּבְגִין דְּעֵרֶב רַב אִינּוּן שְׂאוֹר שֶׁבָּעִיסָה), while the nations of the world are comparable to chaff (וְאִינּוּן אוּמִין דְּעָלְמָא דַּמְיָין לְמוֹץ), the Erev Rav [mixed multitude] delay Yisrael in exile more than the nations who worship stars and constellations (יַתִּיר מְעַכְּבִין בְּגָלוּתָא עֵרֶב רַב לְיִשְׂרָאֵל, מֵאוּמִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת).

As the Rabbis established (כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ רַבָּנָן): “Who hinders?” (מִי מְעַכֵּב). “The leaven in the dough hinders” (שְׂאוֹר שֶׁבָּעִיסָּה מְעַכֵּב). For they cling to Yisrael like leaven in the dough (דְּאִינּוּן דְּבֵקִין בְּיִשְׂרָאֵל, כַּשְּׂאוֹר בַּעִיסָּה). But the nations who worship stars and constellations (אֲבָל אוּמִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת) are only “like chaff that the wind drives away” (לָאו אִינּוּן אֶלָּא כַּמּוֹץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ) (Psalms 1).

And further: “And the goat shall bear upon him” (וְעוֹד וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו) (Leviticus 16). When its desire is to bring an accusation before Kudsha Berikh Hu against Yisrael (כַּד רְעוּתֵיהּ לְמֶעְבַּד קוּרְצְיָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל), it bears all the sins that it is able to bear (דְּאִיהוּ נָשָׂא כָּל חוֹבִין דְּיָכִיל לְמִסְבַּל לוֹן), until it becomes a liver (עַד דְּאִתְעָבִיד כָּבֵד). As it is said concerning it (דְּאִתְּמַר בֵּיהּ): “As a heavy burden, they are too heavy for me” (כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנּוּ), sins upon its wings (חוֹבִין עַל גַּדְפּוֹי) (Psalms 38).

What does it do? (מֶה עָבִיד). It ascends to the high mountain (סָלִיק לְטוּרָא עִלָּאָה), like a donkey when it seeks to ascend a high mountain (כַּחֲמָרָא כַּד אִיהוּ בָּעֵי לְסַלְּקָא לְטוּר גָּבוֹהַּ), and a heavy burden weighs upon it (כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבַּד עָלֵיהּ). When it is above (כַּד אִיהוּ לְעֵילָּא), and seeks to ascend further according to the little that remains to it (וּבָעֵי לְסַלְּקָא לְפִי מִעוּט דְּאִשְׁתְּאַר לֵיהּ), the burden becomes heavy upon it (אִתְיְקַר עָלֵיהּ מָטוּלָא), and it falls (וְנָפִיל), and throws itself below (וְאַפִּיל גַּרְמֵיהּ לְתַתָּא). And through the heaviness of the burden that overpowers it (וּבְכֹבֶד מַשָּׂא דְּאִתְתְּקַּף עָלֵיהּ), all its limbs are shattered into pieces (אִתְעָבִידוּ כָּל אֵבָרִין דִּילֵיהּ פֵּסְקוֹת), so that not one whole limb remains (דְּלָא אִשְׁתְּאַר אֵבֶר שְׁלִים).

Likewise, this befell Samael and the serpent (אוּף הָכָא אִירָע לְסָמָאֵל וְנָחָשׁ): the liver and the lobe of the liver (כָּבֵד וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד), the yetzer hara [evil inclination] and his mate, the harlot (יֵצֶר הָרָע וּבַת זוּגֵיהּ זוֹנָה). From there comes forth every daughter of a foreign god, a harlot (מִתַּמָּן כָּל בַּת אֵל נֵכָר זוֹנָה). Until here Ra‘aya Meheimna p1-18(ע״כ רעיא מהימנא).

Rabbi Pinchas said (אָמַר רִבִּי פִּנְחָס), this way was prepared for me to hear these words from Atik Yomin (אוֹרְחָא דָּא הֲוָה מְתֻקָּנָא לִי, לְמִשְׁמַע מִלִּין אִלֵּין מֵעַתִּיק יוֹמִין). Fortunate is the world that you dwell in it (זַכָּאָה עָלְמָא דְּאַנְתְּ שָׁארֵי בְּגַוִיהּ). Woe to the world that will remain orphans, and not know the words of the Orayta as is fitting (וַוי לְעָלְמָא, דְּיִשְׁתַּאֲרוּן יַתְמִין, וְלָא יַדְעִין מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא כַּדְּקָא יָאוּת). Surely it is so, that the liver takes all, good and bad (ודַּאי הָכִי הוּא, דְּכָבֵד נָטִיל כֹּלָּא טַב וּבִישׁ). And although it roams and gathers all the sins of Yisrael (וְאַף עַל גַּב דִּמְשַׁטְּטָא וְלָקִיט כָּל חוֹבֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל), so too it gathers their merits, in order to fulfill its bond (הָכִי נָמֵי זַכְיָין דִּלְהוֹן לָקִיט, בְּגִין לְקַיְּימָא קוּרְצֵיהּ). And all this and that it brings near to the heart (וְכֹלָּא הַאי וְהַאי מַקְרִיב לְגַבֵּי לֵב). And the way of the heart is that it takes only the clarity and refinement and purity of all, as you have said (וְאוֹרְחוֹי דְּלֵב, לָא נָטִיל אֶלָּא זְכִיכוּ וּבְרִירוּ וְצָחוּתָא דְּכֹלָּא, כְּמָה דְּאַמָרְתּ). And the rest of the filth and dirt it returns to the liver, and it takes all against its will, as it is written: “And the goat shall bear upon him” (Leviticus 16) (וּשְׁאַר טִנּוּפָא וְלִכְלוּכָא, אַהְדָּר לְכָבֵד, וְנָטִיל כֹּלָּא בְּעַל כָּרְחֵיהּ, דִּכְתִיב וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו וְגוֹ׳). This word I repeated, in order that it be sweet to my mouth like honey, fortunate is my portion that I merited this, to see it with my eyes (מִלָּה דָּא אַהֲדַרְנָא, בְּגִין דְּיִתְבְּסַם לְפוּמִי כְּמִתְקָא דְּדוּבְשָׁא, זַכָּאָה חוּלָקִי דְּזָכֵינָא לְהַאי, לְמֵחֲמֵי דָּא בְּעֵינַי).

Also he opened and said: “Hashem, my heart was not haughty, nor were my eyes lofty, etc.” (Psalms 131) (אוּף הוּא פָּתַח וְאָמַר, יְיָ לֹא גָּבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְגוֹ׳). This verse David said at the time when he was walking upon the bank of the river (הַאי קְרָא אָמַר דָּוִד, בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה אָזִיל עַל כֵּיף נַהֲרָא). And he would say: Master of the world, was there ever a man in the world who gave thanks and praised his Master like me (וְהֲוָה אָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם הֲוָה בַּר נָשׁ בְּעָלְמָא, דְּאוֹדֵי וּמְשַׁבַּח לְמָארֵיהּ כְּוָותִי). A frog was prepared for him (אִזְדַמְּנַת לֵיהּ צְפַרְדֵּעַ). It said to him: David, do not be proud, for I perform more than you, for I surrendered my body upon the word of my Master, as it is written: “And the river shall swarm with frogs” (Exodus 7) (אָמַר לֵיהּ, דָּוִד, לֹא תִּתְגָּאֶה, דַּאֲנָא עֲבְדִית יַתִיר מִנָּךְ, דְּמָסָרִית גּוּפָאי עַל מֵימְרָא דְּמָארִי, דִּכְתִיב וְשָׁרַץ הַיְאוֹר צְפַרְדְּעִים, וְהָא אוּקְמוּהָ). And furthermore, I praise and sing by night and by day without interruption (וְתוּ דַּאֲנָא מְשַׁבַּח וּמְזַמֵּר לֵילְיָא וְיוֹמָא, בְּלָא שְׁכִיכוּ). At that moment David said: “Hashem, my heart was not haughty, nor were my eyes lofty” (Psalms 131) (בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אָמַר דָּוִד, יְיָ לֹא גָּבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי). Hashem, my heart was not haughty (יְיָ לֹא גָּבַהּ לִבִּי). [Here the text is missing] (כָּאן חָסֵר).