Daf 146b (דַּף קמ״ו ע״ב)

Another matter: “Let him kiss me with the kisses of his mouth” (דָּבָר אַחֵר: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ) - what did King Shlomo see (מַאי קָא חָמָא שְׁלֹמֹה מַלְכָּא), that he introduced words of love between the supernal world and the lower world (דְּאִיהוּ אָעִיל מִלֵּי דִּרְחִימוּ בֵּין עָלְמָא עִלָּאָה לְעָלְמָא תַּתָּאָה), and the melody of praise of love that he brought between them: “Let him kiss me” - that is it (וְשֵׁירוּתָא דְּתוּשְׁבַּחְתָּא דִּרְחִימוּ דְּאָעִיל בֵּינַיְיהוּ: יִשָּׁקֵנִי אִיהוּ)?

Rather, behold it has been established (אֶלָּא, הָא אוּקְמוּהָ), and so it is (וְהָכִי אִיהוּ): that there is no love of deveikut - of spirit with spirit - except by a kiss (דְּלֵית רְחִימוּ דִּדְבֵקוּת דְּרוּחָא בְּרוּחָא, בַּר נְשִׁיקָה). And a kiss with the mouth - for it is the wellspring of spirit and its exit point (וּנְשִׁיקָה בְּפוּמָא, דְּאִיהִי מַבּוּעָא דְּרוּחָא וּמַפְקָנוּ דִילֵיהּ). And when this one kisses that one (וְכַד נַשְׁקִין דָּא לְדָא), their spirits cleave to one another (מִתְדַּבְּקָן רוּחִין אִלֵּין בְּאִלֵּין), and become one (וַהֲווּ חַד), and then this is a unified love (וּכְדֵין אִיהוּ רְחִימוּ חַד).

In the book of Rav Hamnuna Sava Kadma’ah (בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא קַדְמָאָה), it was said regarding this verse (הֲוָה אָמַר עַל הַאי קְרָא), that the kiss of love expands into four winds (נְשִׁיקָה דִּרְחִימוּ אִתְפָּשַׁט לְאַרְבַּע רוּחִין), and the four winds cleave together as one (וְאַרְבַּע רוּחִין מִתְדַּבְּקָן כַּחֲדָא), and they are within the Secret of faith (וְאִינּוּן גּוֹ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא), and ascend in four letters (וְסַלְּקִין בְּאַרְבַּע אַתְוָון), and these are the letters upon which the Holy Name depends (וְאִינּוּן אַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא תָּלֵי בְּהוּ), and higher and lower worlds are dependent upon them (וְעִלָּאִין וְתַתָּאִין תַּלְיָין בְּהוּ). And the praise of Shir haShirim depends on them (וְתוּשְׁבַּחְתָּא דְּשִׁיר הַשִּׁירִים תָּלֵי בְּהוּ). And who is it? Ahavah (love) (וּמַאן אִיהוּ אַהֲבָ״ה). And they are the supernal chariot (וְאִינּוּן רְתִיכָא עִלָּאָה). And they are Friendship, union, and completion of all (וְאִינּוּן חַבְרוּתָא וּדְבֵקוּתָא וּשְׁלִימוּ דְּכֹלָּא).

These letters - they are four winds (אִלֵּין אַתְוָון: אַרְבַּע רוּחִין אִינּוּן), and these are winds of love and joy (וְאִינּוּן רוּחִין דִּרְחִימוּ וְחֶדְוָה), of all limbs of the body, without sorrow at all (דְּכָל שַׁיְיפֵי גּוּפָא בְּלָא עֲצִיבוּ כְּלַל). Four winds are within the kiss (אַרְבַּע רוּחִין אִינּוּן בִּנְשִׁיקָה), each one included in its companion (כָּל חַד וְחַד כָּלִיל בְּחַבְרֵיהּ). And when this spirit is included in the other (וְכַד הַאי רוּחָא כָּלִיל בְּאַחֲרָא), and that other included in this one (וְהַהוּא אַחֲרָא כָּלִיל בְּהַאי), then the two spirits become as one (אִתְעָבִידוּ תְּרֵין רוּחִין כַּחֲדָא).

And then, when they join in one union (וּכְדֵין מִתְחַבְּרָן בִּדְבִּיקוּ חַד), these four become complete (אִינּוּן אַרְבַּע בִּשְׁלִימוּ), and they flow one within the other (וְנַבְעִין דָּא בְּדָא), and are integrated one in the other (וְאִתְכְּלִילוּ דָּא בְּדָא). And when they spread forth (וְכַד מִתְפַּשְּׁטָן), some say: when they are separated (נ״א: מִתְפָּרְשָׁן), there is made from those four winds one Element (אִתְעָבִיד מֵאִינּוּן אַרְבַּע רוּחִין חַד אִיבָּא), and it is one spirit (וְאִיהוּ רוּחָא חֲדָא), composed of four winds (דְּכָלִיל מֵאַרְבַּע רוּחִין). And this ascends and pierces the firmaments (וְדָא סָלִיק וּבָקַע רְקִיעִין), until it rises and sits by one palace (עַד דְּסָלִיק וְיָתִיב לְגַבֵּי חַד הֵיכָלָא), which is called palace of Love (דְּאִתְקְרֵי הֵיכָלָא דְּאַהֲבָה), and it is the palace upon which all love depends (וְאִיהוּ הֵיכָלָא דְּכָל רְחִימוּ תַּלְיָא בֵּיהּ). And that spirit - thus it is called: Love (וְהַהִיא רוּחָא הָכִי אִקְרֵי: אַהֲבָה). And when that spirit ascends (וְכַד הַאי רוּחָא סָלִיק), it awakens that palace to cleave above (אִתְּעַר לְהַהוּא הֵיכָלָא לְאִתְחַבְּרָא לְעֵילָּא).

Four letters - these are aligned with four winds (ד׳ אַתְוָון אִינּוּן, לְגַבֵּי ד׳ רוּחִין). And these are Ahavah (love) (וְאִינּוּן אַהֲבָה). And their fruit is love (וְאִיבָּא דִּלְהוֹן אַהֲבָה). When these connect one to the other (כַּד מִתְחַבְּרָן דָּא בְּדָא), immediately one awakens from this side and the other from that side (מִיָּד אִתְּעַר דָּא בִּסְטַר דָּא, וְדָא בִּסְטַר דָּא). Alef - immediately the Heh emerges (א׳ - מִיָּד נָפִיק ה׳), and it joins with the Alef (וְאִתְחַבָּר בְּא׳), cleaving in union through love (מִתְדָּבַק בִּדְבִיקוּ בִּרְחִימוּ). And then two other letters emerge (וְאִתְעֲבִידוּ נ״א: וְאִתְעָרוּ תְּרֵין אַתְוָון אַחֲרָנִין): Bet and Heh (ב׳ ה׳), and the spirits are integrated with one another through a bond of love (וְאִתְכְּלִילוּ רוּחִין בְּרוּחִין בִּדְבִּיקוּ דִּרְחִימוּ), and these letters soar upward from within them (וּפַרְחִין אִלֵּין אַתְוָון מִנַּיְיהוּ), within that spirit that ascends (בְּהַהוּא רוּחָא דְּסָלִיק), and they are crowned within it as is fitting (וּמִתְעַטְּרָן בֵּיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת).

Once that perfect love ascends (כֵּיוָן דְּאָזִיל וְסָלִיק הַהוּא אַהֲבָה שְׁלֵימָא), encompassed in all those four winds (כְּלִילָא בְּכָל אִינּוּן אַרְבַּע רוּחִין), it encounters a great supernal appointee (פָּגַע בְּחַד מְמָנָא עִלָּאָה רַבְרְבָא), who is appointed over nine hundred and ninety firmaments (דִּי מְמָנָא עַל אֶלֶף וּתְשַׁע מֵאָה וְתִשְׁעִין רְקִיעִין), and he is appointed over the flow of thirteen rivers of refined Afarsmon (וְאִיהוּ מְמָנָא עַל נְגִידוּ דִּתְלֵיסָר נַהֲרֵי אֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא), which flow from the secret of the upper dew (דְּנַגְדָּא מֵרָזָא דְּטַלָּא דִּלְעֵילָּא). And that flow is called “many waters” (וְהַהוּא נְגִידוּ אִתְקְרֵי מַיִם רַבִּים).

Once it encounters that great overseer (כֵּיוָן דְּפָגַע לְגַבֵּי הַהוּא רַב מַשְׁרְיָין), he stands before it (קָאֵים לְגַבֵּיהּ), but cannot impede it (וְלָא יָכִיל לְאַעְכָּבָא לֵיהּ), and it passes through him (וְאַעֲבַר בְּהוּ), until it enters the palace of Ahavah (love) (עַד דְּאָעִיל לְגַבֵּי הֵיכָל אַהֲבָ״ה). Of this Shlomo said at the close of his praise: “Many waters cannot quench the love” (עַל דָּא אָמַר שְׁלֹמֹה בְּסִיּוּם שְׁבָחֵיהּ: מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה) (Song of Songs 8). “Many waters” - these are the supernal waters that flow from (or within) the upper dew (מַיִם רַבִּים: אִלֵּין מַיִם עִלָּאִין דְּנַגְדִּין גּוֹ נ״א: מִגוֹ טַלָּא עִלָּאָה). “And rivers cannot wash it away” - these are the thirteen rivers of refined Afarsmon (וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ: אִלֵּין אִינּוּן נַהֲרֵי אֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא דְּאִינּוּן תְּלֵיסַר).

That appointee is a angel sent from before Hashem (הַהוּא מְמָנָא אִיהוּ מַלְאָכָא דְּשָׁלִיחַ מִן קֳדָם יְיָ), and this is the great overseer who binds crowns to his Master (וְדָא אִיהוּ רַב מַשִּׁרְיָין דְּקָשִׁיר כִּתְרִין לְמָארֵיהּ), the secret of Akhtari’el (רָזָא: אַכְתָּרִיאֵ״ל), who crowns crowns for his Master (מְעַטֵּר עִטְרִין לְמָארֵיהּ), with a chiseled, engraved Name: YHVH Yah Tzevaot (בִּשְׁמָא גְּלִיפָא מְחֻקָּקָא: יְהוָה יָהּ צְבָאוֹת). Once it enters the palace - (Some say: once that love ascends and enters (כֵּיוָן דְּאָעִיל לְגַבֵּי הֵיכָל (נ״א: דְּאָזִיל וְסָלִיק הַהוּא אַהֲבָה), the love of supernal kisses is awakened (אִתְעַר רְחִימוּ דְּנְשִׁיקִין עִלָּאִין), as it is written: “And Ya'akov kissed Rachel” (דִּכְתִּיב: וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל) (Bereshit 29) - to become kisses of supernal love as is fitting (לְמֶהֱוֵי נְשִׁיקִין דִּרְחִימוּ עִלָּאָה כְּדְקָא יֵאוֹת), and those kisses are the melody that awakens all love, cleaving, and union above (וְאִינּוּן נְשִׁיקִין שֵׁירוּתָא דְּאִתְעֲרוּ דְּכָל רְחִימוּ וְאִתְדַּבְּקוּתָא וְקִשּׁוּרָא דִּלְעֵילָּא). And for this reason, the melody of praise - of this song - is “Let him kiss me” (וּבְגִין כָּךְ שֵׁירוּתָא דְּתוּשְׁבָּחְתָּא דְּשִׁירָתָא: דָּא אִיהוּ: יִשָּׁקֵנִי).

Who is it that kisses me? (מַאן: יִשָּׁקֵנִי) It is He who is concealed within the supernal concealment (הַהוּא דְּסָתִים גּוֹ סְתִימוּ עִלָּאָה). And if you say: the concealment of all concealments - upon Him depend the kisses, and He kisses below (וְאִי תֵּימָא: סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין - בֵּיהּ תַּלְיָין נְשִׁיקִין וְנָשִׁיק לְתַתָּא). Come and see: the concealment of all concealments - there is none who knows Him (תָּא חֲזֵי: סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין - לֵית מַאן דְּיָדַע לֵיהּ), and from Him is revealed one subtle hidden radiance (וְאִיהוּ גַּלֵּי מִנֵּיהּ נְהִירוּ חַד דַּקִּיק סָתִים), which is not revealed outwardly - but through a single narrow pathway that extends from within Him (דְּלָא אִתְגְּלֵי בַּר, בְּחַד שְׁבִיל דַּקִּיק דְּאִתְפָּשַּׁט מִגַּוֵּיהּ), and it is a radiance that illuminates all (וְאִיהוּ נְהִירוּ דְּנָהִיר לְכֹלָּא).

And this is the awakening of all supernal mysteries (וְדָא אִתְּעֲרוּ דְּכָל רָזִין עִלָּאִין), and He is concealed (וְאִיהוּ סָתִים): sometimes concealed, sometimes revealed (לְזִמְנִין סָתִים, לְזִמְנִין אִתְגַּלְיָא), and even when not revealed at all (וְאַף עַל גַּב דְּלָא אִתְגַּלְיָא כְּלָל), the awakenings of kisses depend on Him (וְאִתְּעֲרוּ דִּסְלִיקוּ דְּנְשִׁיקִין בֵּיהּ תַּלְיָין). And since He is concealed, the melody of praise - the Shir haShirim - is in the way of concealment (וּמִגּוֹ דְּאִיהוּ סָתִים, שֵׁירוּתָא דְּתוּשְׁבָּחְתָּא בְּאֹרַח סָתִים אִיהוּ).