Chapter One (פֶּרֶק רִאשׁוֹן)

ecause His blessed Chokhmah saw (לְפִי שֶׁרָאֲתָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ), that the light of this Reisha DeLa Ityada [the Unknowable Head] (שֶׁאוֹר שֶׁל רֵישָׁא דְלָא־אִתְיְדַע זֶה), was not fit for the world to make use of it (לֹא הָיְתָה הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ), and it is not fitting for it to be called by the name Reisha DeLa Ityada [the Unknowable Head] (וְאֵינוֹ רָאוּי לוֹ לְהִקָּרֵא בְּשֵׁם רֵישָׁא דְלָא־אִתְיְדַע), which bestows upon the seven Tikkunim (הַמַּשְׁפִּיעַ עַל הַז׳ תִּיקּוּנִים), and illuminates over the face of the entire world of Atzilut beneath it (וּמֵאִיר עַל פְּנֵי כָּל עוֹלַם הָאֲצִילוּת שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ). For every Reisha [Head] is not covered (כִּי כָּל רֵישָׁא אֵינוֹ מְכוּסֶּה), just as the head אצל the human being כביכול (כְּמוֹ הָרֹאשׁ אֵצֶל הַבֶּן אָדָם כִּבְיָכוֹל), is not covered by its garment (אֵינוֹ מְכוּסֶּה בְּמַלְבּוּשׁוֹ), in order to oversee and illuminate below over all the Atzilut (כְּדֵי לְהַשְׁגִּיחַ וּלְהָאִיר לְמַטָּה עַל כָּל הָאֲצִילוּת). Therefore the Holy One blessed be He alluded to it (לְפִיכָךְ רָמַז לוֹ הקב״ה), that it should ascend upward (שֶׁיִּתְעַלֶּה לְמַעְלָה), and be considered within the number of the worlds of Ein Sof (וְיִהְיֶה נֶחְשָׁב בְּמִסְפַּר מִנְיַן עוֹלָמוֹת אֵין סוֹף). For Ein Sof (כִּי אֵין־סוֹף) is not the Master of Will Himself (אֵינוֹ בַּעַל הָרָצוֹן עַצְמוֹ), Who is neither letter nor likeness (שֶׁאֵינוֹ לֹא אוֹת וְלֹא דִמְיוֹן). And the worlds of Ein Sof (וְעוֹלָמוֹת אֵין סוֹף), which are garment (שֶׁהֵם מַלְבּוּשׁ), Avir Kadmon [Primordial Air] (אֲוִיר קַדְמוֹן), Adam Kadmon Setima’ah [the Concealed Primordial Adam] (אָדָם קַדְמוֹן סְתִימָאָה), Adam Kadmon in general (אָדָם קַדְמוֹן סְתָם), and the Parsah [barrier] between them (וּפַרְסָא שֶׁבֵּינֵיהֶם), are letters and Partzuf and likeness כביכול (הֵם אוֹתִיּוֹת וּפַרְצוּף וְדִמְיוֹן כִּבְיָכוֹל). Rather (אֶלָּא), the letters of the root become filled with many fillings (שֶׁמִּתְמַלְּאִים אוֹתִיּוֹת הַשֹּׁרֶשׁ בְּמִלּוּאִים רַבִּים), and they possess no restraint of a vessel (וְאֵין לָהֶם מַעְצוֹר כְּלִי), which closes them (הַסּוֹגֵר אוֹתָם), so that they should not be so fruitful and multiplying (שֶׁלֹּא יִהְיוּ כָּל כָּךְ פָּרִים וְרָבִים), as it is in Atzilut (כְּמוֹ שֶׁהוּא בַּאֲצִילוּת), where the Ohr Penimi [inner light] is compelled to gather within itself (שֶׁהָאוֹר פְּנִימִי מֻכְרָח לְהִתְכַּנֵּס מִינֵיהּ וּבֵיהּ), so that it should not be fruitful and multiply (שֶׁלֹּא יִפְרֶה וְיִרְבֶּה). And were it not for the Parsah [barrier] and the curtain between the worlds of Ein Sof and Atzilut (וְאִלּוּלֵי הַפַּרְסָא וְהַפָּרוֹכֶת שֶׁבֵּין עוֹלָמוֹת אֵין־סוֹף לַאֲצִילוּת), an abundant influx without limit would have been bestowed (הָיָה נִשְׁפָּע שֶׁפַע רַב לִבְלִי תַכְלִית), and there would have been no exile or judgment whatsoever (וְלֹא הָיָה גָּלוּת וְדִין כְּלָל וְעִיקָר). And through its sparkling within the aforementioned curtain and Parsah [barrier] (וְעַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּתוֹ תּוֹךְ הַפָּרוֹכֶת וּפַרְסָא הַנִּזְכָּרִים), there comes only a minute amount to enliven the worlds (בָּא מְעַט מִזְּעֵיר לְהַחֲיוֹת הָעוֹלָמוֹת). And there are many curtains (וְיֵשׁ פָּרוֹכוֹת רַבִּים), between every Partzuf and Partzuf (בֵּין כָּל פַּרְצוּף וּפַרְצוּף), and between every world and world (וּבֵין כָּל עוֹלָם וְעוֹלָם), from the worlds of Atzilut, Beri’ah, Yetzirah, Asiyah (מֵעוֹלָמוֹת אבי״ע), and His blessed intention in this was (וְכַוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ הָיָה בָזֶה), in order that small sparks should emerge, only a minute amount (כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ נִיצוֹצוֹת קְטַנִּים מְעַט מִזְּעֵיר), for the necessity of enlivening the worlds (לְצֹרֶךְ חַיּוּת הָעוֹלָמוֹת), and no more than the measure of the merit of their deeds (וְלֹא יוֹתֵר מֵעֵרֶךְ זְכוּת מַעֲשֵׂיהֶם).