Chapter Sixty-One (פֶּרֶק שִׁשִּׁים וְאֶחָד)

We said above that Ze’ir Anpin and his Nukvah raise mayin nukvin for the sake of the zivug of Abba and Imma (אָמַרְנוּ לְמַעְלָה שז״א וְנוּקְבֵיהּ הֵם מַעֲלִים מַיִן נוּקְבִין לְצוֹרֶךְ זִוּוּג אַבָּא וְאִמָּא), and the reason is that it is the decree of the King, that there should be no zivug above except by way of mayin nukvin (וְהַטַּעַם הוּא כִּי הוּא גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם זִוּוּג לְמַעְלָה כִּי אִם עַל יְדֵי מַיִן נוּקְבִין). Therefore, even this light that drips downward causes the ascent of Ze’ir Anpin and his Nukvah to Abba and Imma (לְכָךְ גַּם זֶה הָאוֹר הַנּוֹבֵל לְמַטָּה, הוּא גּוֹרֵם עֲלִיַּת זְעֵיר וְנוּקְבֵיהּ לְאַבָּא וְאִמָּא). And there Abba and Imma unite, to bestow Mochin-an arousal of the zivug-to Ze’ir Anpin and his Nukvah (וְשָׁם יִזְדַּוּגוּ אַבָּא וְאִמָּא, לָתֵת מוֹחִין הִתְעוֹרְרוּת הַזִּוּוּג, לְזְעֵיר וְנוּקְבֵיהּ), for the seed comes from the moach, and if they do not have Mochin, they cannot unite (כִּי הַזֶּרַע בָּא מִן הַמּוֹחַ, וְאִם אֵין לָהֶם מוֹחִין אֵינָם יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּוג). And this ascent of Ze’ir Anpin and his Nukvah they attain only through the arousal of the deeds of the lower Tzaddikim (וְהָעֲלִיָּה הַזֹּאת שֶׁל ז״א וְנוּקְבֵיהּ לֹא יַשִּׂיגוּ כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים הַתַּחְתּוֹנִים), and this is the sod of Hashem Tzevaot is with us (וְזֶהוּ סוֹד יי צְבָאוֹת עִמָּנוּ). That is to say: when is the Name of Havayah, which is Ze’ir Anpin, multiplying hosts and legions above and below (רָצָה לוֹמַר אֵימָתַי שֵׁם שֶׁל הוי״ה, שֶׁהוּא זְעֵיר אַנְפִּין, מַרְבֶּה צְבָאוֹת וְחֵילוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים)? At the time when there is arousal from the deeds of those below (בִּזְמַן שֶׁיְּהֵא הִתְעוֹרְרוּת מַעֲשֵׂה הַתַּחְתּוֹנִים). And this is the secret of “with us” - through our strength and our awakening (וְזֶהוּ סוֹד עִמָּנוּ בְּכֹחֵנוּ וּבְהִתְעוֹרְרוּתֵנוּ). For when Ze’ir Anpin and his Nukvah unite (כִּי כְשֶׁיִּזְדַּוּגוּ ז״א וְנוּקְבֵיהּ), which are the secret of the Name YAHDVNHY (שֶׁהֵם סוֹד שֵׁם יאהדו״נהי), whose gematria is Illan haChayim (Tree of Life) (אֲשֶׁר חֶשְׁבּוֹנוֹ אִילָן הַחַיִּים), in which is “a fruit tree yielding fruit after its kind” (אֲשֶׁר בּוֹ עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ). Then He creates angels, for the combination of the Tree also ascends as a mal’ach (וְאָז בּוֹרֵא מַלְאָכִים אֲשֶׁר צֵירוּפוֹ שֶׁל אִילָן עוֹלֶה גַּם כֵּן מַלְאָךְ), and from His zivug are also created the neshamot of the Tzaddikim, in the sod of “From Me, your fruit is found” (וְנִבְרָאִים גַּם כֵּן מִזִּוּוּגוֹ נְשָׁמוֹת הַצַּדִּיקִים בְּסוֹד מִמֶּנִּי פְּרִיךָ נִמְצָא), which is the sod of the fruit of the Tree (שֶׁהוּא סוֹד פְּרִי הָאִילָן). And if you fill the Name Havayah with alephs, and combine it with the simple form of Adonai, it equals the value of “a holy people” (וְאִם תְּמַלֵּא שֵׁם הוי״ה בְּאַלְפִין, וְתִצְרְפֵהוּ עִם אֲדָנוּת פְּשׁוּטָה, הוּא חֶשְׁבּוֹן יַעַם קָדוֹשׁ). You are to Havayah your God (אַתָּה לַהוי״ה אֱלֹהֶיךָ). And it also equals nes-miracle-for from it are created daily angels that perform miracles and wonders below (וְעוֹלֶה גַּם כֵּן נֵס, כִּי מִמֶּנּוּ נִבְרָאִים בְּכָל יוֹם מַלְאָכִים הָעוֹשִׂים נִסִּים וְנִפְלָאוֹת לְמַטָּה). And likewise the Name YAHDVNHY equals melech-king-together with the kolel, for there is no king without a people (וְגַם כֵּן שֵׁם יאהדונה״י עוֹלֶה מֶלֶךְ עִם הַכֹּלֵל, וְאֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עָם). And since this zivug has no root except through the arousal of the deeds of the lower ones-of the Tzaddikim-in this world, when they surrender their souls to death for the sanctification of the Name (וְלִהְיוֹת שֶׁאֵין שֹׁרֶשׁ לַזִּוּוּג הַזֶּה, אֶלָּא בְּהִתְעוֹרְרוּת מַעֲשֵׂה הַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁל הַצַּדִּיקִים, בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּשֶׁמוֹסְרִים נַפְשׁוֹתֵיהֶם לְמִיתָה עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם), with force in the recitation of Shema, and in action in the sod of falling on the face (בְּכֹחַ בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּבְפֹעַל בְּסוֹד נְפִילַת אַפַּיִם). For there are many transgressions that are not atoned except through death, and thought suffices for this (כִּי יֵשׁ כַּמָּה עֲבֵירוֹת דְּלָא מִתְכַּפְּרִין אֶלָּא בְּמוֹתָא, וְהַמַּחֲשָׁבָה מַסְפֶּקֶת לְזֶה), as Rabbi Akiva said: “All my days I was distressed over this verse” (Berachot 61b) (כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל פָּסוּק זֶה). And the distress was effective, a resemblance of the pain of death, which he maintained in his thought, saying: “When will it come to my hand, and I will fulfill it?” (וְהַצַּעַר הָיָה פּוֹעֵל, דִּמְיוֹן צַעַר הַמִּיתָה, שֶׁקִּיֵּים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לוֹמַר: מָתַי יָבֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ). And this is the sod of “So it arose in thought” (Menachot 29b)(וְזֶהוּ סוֹד כָּךְ עָלָה בַמַּחֲשָׁבָה), for he alone prayed that he might fulfill “And you shall love יי your God with all your heart and with all your soul”-even if He takes your soul (כִּי הוּא לְבַדּוֹ הִתְפַלֵּל עַל זֶה שֶׁיְּקַיֵּם וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ), and below we will say more on this matter (וּלְקַמָּן נֵימָא בֵיהּ מִלְּתָא). And in the sod of “merciful and gracious,” he gives over his soul in actuality (וּכְסוֹד רַחוּם וְחַנּוּן הוּא מוֹסֵר נַפְשׁוֹ בְּפֹעַל), unlike in the recitation of Shema, which is only thought in potential (וְלֹא כְּמוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא רַק מַחֲשָׁבָה בַּכֹּחַ), “[When] will it come to my hand and I will fulfill it?”-this being a mitzvah for its own sake (מָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ, שֶׁזֶּהוּ מִצְוָה לִשְׁמָה). For in the World of Asiyah there are such immense and dense Klipot (כִּי יֵשׁ בְּעוֹלַם הַעֲשִׂיָּה כָּל כָּךְ קְלִפּוֹת עֲצוּמוֹת וַעֲבִים), that there is no strength to elevate sparks of purity except through the secret of slaughter (עַד שֶׁאֵין כֹּחַ לְהַעֲלוֹת נִצּוֹצֵי טָהֳרָה כִּי אִם בְּסוֹד הַהֲרִיגָה). Yet thought suffices (וְהַמַּחֲשָׁבָה מַסְפֶּקֶת), in the sod of “For for You we are killed all the day long; we are accounted as sheep for slaughter” (בְּסוֹד כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה) (Psalms 44) - “accounted” being a term of thought (לָשׁוֹן מַחֲשָׁבָה), to elevate likewise sparks of purity (לְהַעֲלוֹת גַּם כֵּן נִצּוֹצֵי טָהֳרָה), through the Ten Martyrs (עַל־יְדֵי עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת) who go out from the Palace of Love below (הַיּוֹצְאִים מֵהֵיכַל אַהֲבָה לְמַטָּה), and gather sparks from the Field of Edom (וּמְלַקְּטִים נִצּוֹצִין מִשְּׂדֵה אֱדוֹם), and the Klipot remain as “offerings to the dead” (וְנִשְׁאָרִים הַקְּלִיפּוֹת זִבְחֵי מֵתִים).

And this arousal is the secret of the self-sacrifice of the lower ones (וְזֶה הַהִתְעוֹרְרוּת הוּא סוֹד מְסִירַת נַפְשָׁם שֶׁל הַתַּחְתּוֹנִים), which arouses those Ten above (מְעוֹרְרִים הָעֲשָׂרָה אֵלּוּ לְמַעְלָה). And afterward their souls become mayin nukvin for Ze’ir Anpin and his Nukvah (וְאַחַר כָּךְ נַפְשׁוֹתֵיהֶם נַעֲשִׂים מַיִן נוּקְבִין לְזְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבֵיהּ). And just as the souls of the Tzaddikim become mayin nukvin for Ze’ir Anpin and his Nukvah (וּכְמוֹ שֶׁנַּפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים נַעֲשִׂים מַיִן נוּקְבִין לְז״א וְנוּקְבֵיהּ), so too Ze’ir Anpin and his Nukvah become mayin nukvin for the zivug of Abba and Imma (כֵּן זְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבֵיהּ נַעֲשִׂים מַיִן נוּקְבִין לְזִוּוּג אַבָּא וְאִמָּא), and they elevate with them from those that drip down (וּמַעֲלִים עִמָּהֶם מֵאֵלּוּ הַנּוֹבְלוֹת), and they are literal letters, as I will explain (וְהֵם אוֹתִיּוֹת מַמָּשׁ כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר). And then the letters mentioned enter into Abba and Imma-those that had no place, having been scattered at the destruction of the worlds (ואז נִכְנָסִים בְּאַבָּא וְאִמָּא הָאוֹתִיּוֹת הַנִּזְכָּרִים, אֲשֶׁר אֵין לָהֶן מָקוֹם, שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ בְּחוּרְבַּן הָעוֹלָמוֹת). And there, through the zivug, they receive from Keter the ta’amim-they are the tagin (ושָׁם עַל יְדֵי הַזִּוּוּג מַשִּׂיגִים מִכֶּתֶר טַעֲמִים [הֵם הַתַּגִּין]), from Abba the nekudot, and from Imma the otiot (וּמֵאַבָּא הַנְּקֻדוֹת, וּמֵאִמָּא אֶתְוָן). And through Ze’ir Anpin and his Nukvah, there are created from them the Names of the Torah, and angels, and souls, as mentioned (ועל־יְדֵי זְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבֵיהּ נִבְרָאִים מֵהֶם שֵׁמוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּמַלְאָכִים וּנְשָׁמוֹת כְּנִזְכָּר). And the waste separated from the food becomes the nourishment of the Klipot (והַפְּסֹלֶת הַנִּבְרֶרֶת מֵהָאֹכֶל הוּא מָזוֹן הַקְּלִיפּוֹת), in the secret of: "He gives bones to the dog" (Shemot 111b) (בְּסוֹד: "יְהִיב גַּרְמִין לְכַלְבָּא"). And this matter-we will surely recall it again in another place; therefore I will shorten it for now (והָעִנְיָן הַזֶּה זָכוֹר אַזְכִּרֶנּוּ עוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר, עַל כֵּן אֲקַצֵּר בּוֹ עַתָּה). And this introduction regarding the mayin nukvin of Ze’ir Anpin and his Nukvah and of Abba and Imma is hinted in Shir haShirim in the Zohar (וְהַקְּדָמָה הַזֹּאת שֶׁל מַיִן נוּקְבִין דְּזְ״א וְנוּקְבֵיהּ וְדַאֲבָא וְאִמָּא, הִיא רְמוּזָה בְּשִׁיר הַשִּׁירִים מֵהַזֹּהַר): And this is its language (וְזֶה לְשׁוֹנוֹ): "Just as an awakening is needed from below-that is, the deeds of the Tzaddikim-to arouse the King and the Matronita, so too an awakening is needed for Abba and Imma from the King and the Matronita" (כְּמָה דְּאִצְטָרִיךְ אִתְעָרוּתָא מִתַּתָּא, דְּהַיְינוּ מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים לְאִתְעֲרָא מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, כָּךְ אִצְטָרִיךְ אִתְעָרוּתָא לְאַבָּא וְאִמָּא מִמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא"). And the matter is the perpetual light, which serves to uphold and sustain the worlds (וְהָעִנְיָן הוּא הָאוֹר תָּמִידִי שֶׁהוּא לְהַעֲמִיד לְקַיֵּם הָעוֹלָמוֹת), it is continual without interruption (הוּא תָּדִירִי בְּלִי הַפְסֵק), in the sod of “they are companions who never separate for all eternity” (בְּסוֹד "אִינוּן רְעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין לְעָלְמִין"). For this zivug does not cease (כִּי הַזִּוּוּג הַזֶּה אֵינוֹ פוֹסֵק), in the secret of “and a river goes out from Eden” - goes out precisely (בְּסוֹד "וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן" יוֹצֵא דַּיְיקָא). But to give birth to souls and to bestow into the lower worlds (אֲבָל לְהוֹלִיד נְשָׁמוֹת וּלְהַשְׁפִּיעַ בָּעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים), there must be an arousal from the King and the Matronita (צָרִיךְ אִתְעֲרוּתָא מִמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא), in the sod of falling on the face to Abba and Imma, to unite them (בְּסוֹד נְפִילַת אַפַּיִם לְאַבָּא וְאִמָּא, לְזַוְּוגָם And therefore, this continual zivug of Abba and Imma for the sustenance of the worlds does not cease (וְלָכֵן הַזִּוּוּג זֶה שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא הַתָּמִידִי לְקִיּוּם הָעוֹלָמוֹת לֹא פוֹסֵק), and the light of shefa does not require an act of mayin nukvin (וְאוֹר שֶׁפַע אֵינוֹ צָרִיךְ מַעֲשֵׂה מַיִן נוּקְבִין). But not for the sake of the lower ones, and not with the intention (אֲבָל לֹא לְצוֹרֶךְ הַתַּחְתּוֹנִים, וְלֹא עַל מְנָת), to birth souls and elevate sparks of purity, and to cut off the iron partition that separates between Yisrael and their Father in Heaven (וּלְהוֹלִיד נְשָׁמוֹת וּלְהַעֲלוֹת נִצּוֹצֵי טָהֳרָה וּלְהַכְרִית מְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל לְאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם), which does not allow the ascent of sparks of purity (וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לְהַעֲלוֹת נִצּוֹצֵי טָהֳרָה).

For this, arousal from below is necessary (לְזֶה צָרִיךְ הִתְעוֹרְרוּת הַתַּחְתּוֹנִים), to awaken these fallen elements, which bring up with them sparks of purity through Ze’ir Anpin and his Nukvah, so that they will cause the zivug of Abba and Imma (לְהִתְעוֹרְרוּת הַנּוֹבְלוֹת הָאֵלֶּה הַמַּעֲלֶה עִמּוֹ נִצּוֹצֵי טָהֳרָה עַל יְדֵי זְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבֵיהּ כְּדֵי שֶׁיָּגְרְמוּ זִוּוּג אַבָּא וְאִמָּא). This one must intend when a person says: “To You, Hashem, I lift my soul” (זֶה צָרִיךְ לְכַוֵּן כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא) (Psalms 25), and performs nefilat apayim, casting himself from the World of Atzilut into the World of Asiyah (וְעוֹשֶׂה נְפִילַת אַפַּיִם וּמַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ מֵעוֹלַם הָאֲצִילוּת לְעוֹלַם הַעֲשִׂיָּה), to elevate sparks of purity that are within shattered vessels, through giving over his soul to death (לְהַעֲלוֹת נִצּוֹצֵי טָהֳרָה אֲשֶׁר בְּתוֹךְ מָאנִין תְּבִירִין עַל יְדֵי מְסִירַת נַפְשׁוֹ לְמִיתָה). These sparks of purity that reach him (אֵלּוּ נִצּוֹצֵי טָהֳרָה מַה שֶּׁמַּגִּיעַ אֵלָיו), they are connected to his soul (וְיֵשׁ לָהֶם שַׁיָּכוּת אֶל נִשְׁמָתוֹ), and no person can touch that which is prepared for his fellow (וְאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ). And the completion of the tikkun is at the moment of his death, when he elevates all of his sparks-those which he had to rectify (וְגָמַר הַתִּקּוּן הוּא בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, שֶׁמַּעֲלֶה כָּל נִצּוֹצָיו מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לְתַקֵּן). If he is worthy and acquires the resting of his place (אִם הוּא זוֹכֶה וְקוֹנֶה שְׁבִיתַת מְקוֹמוֹ), he also adds from evil and from the profane to the sacred (גַּם כֵּן מוֹסִיף מִן הָרַע וְהַחוֹל אֶל הַקֹּדֶשׁ), and adds from the border of Gehinnom to Gan Eden (וּמוֹסִיף מִגְּבוּל גֵּיהִנֹּם אֶל הַגַּן עֵדֶן), and turns darkness to light, and bitterness to sweetness (וּמְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא, וּמָרִירָא לְמִתְקָא), as mentioned in the Zohar on Parashat Bereshit (הַנִּזְכָּר בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית). All this he does when his soul ascends above (כָּל זֶה הוּא עוֹשֶׂה בַּעֲלוֹת נִשְׁמָתוֹ לְמַעְלָה), and he elevates with him from that light and from sparks of purity that are within the Klipot (וּמַעֲלֶה עִמּוֹ מֵאוֹתוֹ הָאוֹר וּמִנִּצּוֹצֵי טָהֳרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַקְּלִיפּוֹת). And this itself also is accomplished (וְזֶה בְּעַצְמוֹ גַּם כֵּן עוֹשֶׂה), [it is as if] the soul of the tzaddik (נעשֶׂה כְּ) that has departed from the world (שֶׁנִּשְׁמַת הַצַּדִּיק (כ) שֶׁנִפְטְרָה מִן הָעוֹלָם), brings up with it those sparks of purity that are within the Klipot (מַעֲלָה עִמָּהּ מֵאוֹתָם נִצּוֹצֵי טָהֳרָה אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַקְּלִיפּוֹת), for the sake of the zivug of Ze’ir Anpin and his Nukvah (לְזִוּוּג זְעֵיר וְנוּקְבֵיהּ). And so Ze’ir Anpin and his Nukvah ascend to become mayin nukvin for the zivug of Abba and Imma (וְכֵן זְעֵיר וְנוּקְבֵיהּ עוֹלִים לִהְיוֹת מַיִן נוּקְבִין לְזִוּוּג אַבָּא וְאִמָּא), with those fallen drops of Chokhmah and Binah mentioned above (בָּאוֹתָם הַנּוֹבְלוֹת שֶׁל חָכְמָה וּבִינָה הַנִּזְכָּרִים). And this you will know in detail in the sod of the unification of Keri’at Shema (וְזֶה תֵּדַע בִּפְרָטוּת בְּסוֹד יִחוּד קְרִיאַת שְׁמַע), and with this is completed the sod of the fallen drops of Chokhmah and Binah, clearly explained (וּבָזֶה נִשְׁלַם סוֹד הַנּוֹבְלוֹת שֶׁל חָכְמָה וּבִינָה בָּאֵר הֵיטֵב), matters that are upright for the one who understands (דְּבָרִים נְכוֹנִים לַמֵּבִין), and straight for the one who finds da’at (וִישָׁרִים לְמוֹצְאֵי דָעַת).