Appendix: Dating of Rasham’s First Letter

and the Circumstances of Its Composition

נספח: תיארוך מכתבו הראשון של רש״ם, ונסיבות כתיבתו

The letter before us was most likely sent to Rabbi Taitatzak in Salonika (הַמִּכְתָּב שֶׁלְּפָנֵינוּ נִשְׁלַח כְּכָל הַנִּרְאֶה לְרַב טִיטְצָאק בְּסָלוֹנִיקִי). Though the recipient’s name does not appear in it (אֲמַנָּם, שֵׁם הַנִּמְעָן אֵינוֹ מוֹפִיעַ בּוֹ), its content corresponds to Rasham’s later description of the letter he sent to the rabbi (אֲבָל תּוֹכְנוֹ מַתְאִים לְתֵיאוּרוֹ הַמְּאֻחָר שֶׁל רַש״ם לַמִּכְתָּב שֶׁשָּׁלַח לָרַב).

The rabbi requested biographical information from Rasham (הָרַב בִּקֵּשׁ לְקַבֵּל מֵרַש״ם מֵידָע בִּיוֹגְרָפִי), and Rasham related his meetings with David Reuveni (וְרַש״ם סִפֵּר עַל פְּגִישׁוֹתָיו עִם דָּוִד הָרְאוּבֵנִי), his departure from Portugal (עַל נְסִיעָתוֹ מִפּוֹרְטוּגָאל), and the mar’eh-the visionary appearance-he beheld (וְעַל הַ״מַּרְאָה״ [הַחִזָּיוֹן] שֶׁרָאָה). It is likely he sent the letter before he met the rabbi (סָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁהוּא שָׁלַח אֶת הַמִּכְתָּב לִפְנֵי שֶׁפָּגַשׁ אֶת הָרַב), for had he already been in the rabbi’s presence-or even nearby-such essential details would certainly have been known to him (כִּי אִם כְּבָר שָׁהָה בִּמְחִיצָתוֹ שֶׁל הָרַב אוֹ אֲפִלּוּ בִּסְבִיבָתוֹ, לְבַטָּח הָיוּ פְּרָטִים חֲשׁוּבִים אֵלּוּ יְדוּעִים לוֹ).

However, if his visit to Salonika was brief and the meeting with the rabbi hurried (אֲבָל אִם בִּקּוּרוֹ בְּסָלוֹנִיקִי הָיָה קָצָר וּפְגִישָׁתוֹ עִם הָרַב שָׁם חֲפוּזָה), it is possible that the letter was sent to satisfy the rabbi’s desire to learn more about his interlocutor (יֵשׁ לְהַנִּיחַ שֶׁבָּא הַמִּכְתָּב לְמַלּוֹת אֶת תַּאֲוָתוֹ שֶׁל הָרַב לִלְמוֹד יוֹתֵר עַל אוֹדוֹת בֶּן שִׂיחוֹ). From the manuscripts used in preparing this edition, surprising facts emerge (מִתּוֹךְ כִּתְבֵי הַיָּד שֶׁשִּׁמְּשׁוּ אוֹתָנוּ בְּהֲכָנַת הַמַּהְדּוּרָה הַנּוֹכְחִית עוֹלוֹת עוּבְדוֹת מַפְתִּיעוֹת).

As noted in our introduction to this letter and in the accompanying footnotes (כְּפִי שֶׁצוּיָן בְּהַקְדָּמָתֵנוּ לַמִּכְתָּב הַזֶּה וּבְהֶעָרוֹת הַשּׁוּלַיִם הַצְּמוּדוֹת אֵלָיו), the most complete version of the letter appears in the Frankfurt manuscript, written about thirty years after Rasham’s death (הַגִּרְסָה הַמְּלֵאָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַמִּכְתָּב נִמְצֵאת בִּכְ״י פְּרַנְקְפוּרְט, שֶׁנִּכְתַּב כִּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה לְאַחַר מוֹתוֹ שֶׁל רַש״ם). Near the end of the letter there appears a long paragraph that was not included in Sefer Ḥeit Qaneh, which was printed a hundred years later (לְקְרַאת סוֹף הַמִּכְתָּב מוֹפִיעָה פִּסְקָה אֲרוּכָּה שֶׁלֹּא נִכְלְלָה בְּסֵפֶר חֵית קָנֶה אֲשֶׁר הוּדְפַּס לְאַחַר מֵאָה שָׁנָה). This paragraph is interesting in itself (פִּסְקָה זוֹ מְעַנְיֶנֶת), but more intriguing is the sentence that follows it (אֲבָל מְעַנְיֵן יוֹתֵר הַמִּשְׁפָּט שֶׁבָּא אַחֲרֶיהָ): “And now I will begin to explain verses and sayings which I have spoken-‘the beginning of my words…’” (״וְעַתָּה אֶתְחִיל לְפָרֵשׁ פְּסוּקִים וּמַאֲמָרִים אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, תְּחִלַּת דְּבָרַי…״).

Rasham is in fact beginning the collection of derashot which would later be called Sefer Ha-Mefo’ar (רַש״ם לְמַעֲשֶׂה פּוֹתֵחַ בְּמַקְבֵּץ הַדְּרָשׁוֹת שֶׁלְּיָמִים יִקָּרֵא סֵפֶר הַמְּפוֹאָר), for “the beginning of my words…” is the opening of Sefer Ha-Mefo’ar (שֶׁכִּי ״תְּחִלַּת דְּבָרַי…״ הִיא רֵאשִׁיתוֹ שֶׁל סֵפֶר הַמְּפוֹאָר). From the Frankfurt MS it is implied that the letter to Rabbi Taitatzak included the draft of the book (מִכְּ״י פְּרַנְקְפוּרְט מִשְׁתַּמֵּעַ שֶׁלַּמִּכְתָּב לְרַב טִיטְצָאק נִלְוָוה הַטִּיוּטָה לַסֵּפֶר), which was apparently sent to the rabbi and his students, who had requested Rasham’s interpretations of Torah (שֶׁכְּכָל הַנִּרְאֶה נִשְׁלְחָה לָרַב וּלְתַלְמִידָיו שֶׁלָּרַב אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ מֵרַש״ם אֶת פֵּרוּשָׁיו לַתּוֹרָה).

Sefer Ha-Mefo’ar was printed in Salonika on Rosh Chodesh Elul 5289 (August 1529) (סֵפֶר הַמְּפוֹאָר הֻדְפַּס בְּסָלוֹנִיקִי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל ר״פ״ט [אוֹגוּסְט). The copy of the book that was in Rasham’s possession was identified by the scholar Shlomo Zucker (עוֹתֶק הַסֵּפֶר שֶׁהוּחְזַק בְּיָדֵי רַש״ם זוֹהָה עַל־יְדֵי הַחוֹקֵר שְׁלֹמֹה צוּקֵר), and it provides an additional surprise (וְהוּא מְסַפֵּק הַפְּתָעָה נוֹסֶפֶת). Until now, it was widely believed that Rasham left Salonika after overseeing the printing of the book (עַד עַכְשָׁיו רָוְחָה הַדֵּעָה שֶׁרַש״ם עָזַב אֶת סָלוֹנִיקִי לְאַחַר שֶׁפִּקֵּחַ עַל הֻדְפַּסַת הַסֵּפֶר).

But in the pages of his personal copy, Rasham marked the errors needing correction (אֲבָל בִּדְפֵי עוֹתְקוֹ הָאִישִׁי סִימֵן רַש״ם אֶת הַטָּעוּיּוֹת הַדּוֹרְשׁוֹת תִּקּוּן), and these are not a few sporadic typos typical of most printings (וְאֵין אֵלֶּה טָעוּיּוֹת סְפוֹרוֹת שֶׁכָּמוֹתָן נוֹפְלוֹת בְּכָל הַדְּפָסָה). Rasham’s concern is with the layout of the text as a whole (הִתְיַחֲסוּתוֹ שֶׁל רַש״ם הִיא לְעִמּוּד הַטֶּקְסְט כֻּלוֹ), with extraneous and confusing spacing across many lines, which he struck through one by one (לְרְוָחִים מְיוּתָרִים וּמְבַלְבְּלִים בְּרוּב הַשּׁוּרוֹת, שֶׁהוּא מָחַקָּם אֶחָד אֶחָד).

He was not satisfied with the book’s format (הוּא לֹא הָיָה שָׂבֵעַ רָצוֹן מִצּוּרַת הַסֵּפֶר), and the conclusion is that he was not present at the press during its preparation (וְהַמַּסְקָנָה הִיא שֶׁלֹּא נָכַח בְּבֵית הַדְּפוּס בְּעֵת הֲכָנָתוֹ): either he left Salonika before the book was printed (אוֹ שֶׁעָזַב אֶת סָלוֹנִיקִי קֹדֶם שֶׁהֻדְפַּס הַסֵּפֶר), or he sent the manuscript to his colleagues in the city after his departure (אוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶת כְּתַב־הַיָּד אֶל חֲבֵרָיו שֶׁבָּעִיר לְאַחַר שֶׁעָזַב). In either case, in the summer of 5289 (1529), Rasham was not in Salonika (בְּכָל מִקְרֶה, בְּקַיִץ ר״פ״ט לֹא נָכַח רַש״ם בְּסָלוֹנִיקִי).

Within the book, Rasham mentions that he could have written it two years earlier (בְּגוּף הַסֵּפֶר מַזְכִּיר רַש״ם שֶׁהָיָה יָכוֹל לִכְתוֹבוֹ כְּבָר לִפְנֵי שְׁנָתַיִם). His deeper engagement with Torah began only in mid-5286 (1526) (הַעֲמָקָתוֹ בַּתּוֹרָה הֵחֵלָה רַק בֶּאֱמְצַע שְׁנַת ר״פ״ו [רֵאשִׁית]), so the book-and the letter accompanying it to Rabbi Taitatzak-were composed between Tevet 5288 and Av 5289 (כָּךְ שֶׁהַסֵּפֶר וְהַמִּכְתָּב הַנִּלְוֶה לוֹ לְרַב טִיטְצָאק נִכְתְּבוּ בֵּין טֵבֵת ר״פ״ח לְמְנַחֵם־אָב ר״פ״ט), i.e. from early 1528 to summer 1529 (דְּהַיְינוּ מֵרֵאשִׁית עַד קַיִץ), with likelihood toward the end of that period (וְהַסְּבִירוּת נוֹטָה לְסוֹף הַתְּקוּפָה הַהִיא).

The question of whether Rasham sent them before his arrival in Salonika or after he had already departed on his way to Italy and Rome remains open (הַשְּׁאֵלָה אִם רַש״ם שְׁלָח אוֹתָם לִפְנֵי בּוֹאוֹ לְסָלוֹנִיקִי אוֹ לְאַחַר שֶׁעָזַב בְּדַרְכּוֹ לְאִיטַלְיָה וְרוֹמָא נִשְׁאֶרֶת פְּתוּחָה).