Daf 30b (דַּף ל׳ ע״ב)

“And the earth was without form and void (tohu va’vohu)”—remnant of prior worlds, destroyed in the beginning and not established (וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ סוֹסְפִיתָא דְּקָמְרֵי גּוֹ קוֹלְטוֹי דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא וְלָא אִתְקַיְימַת). “Was”—already, and afterward it was established (הָיְתָה כְּבָר וּלְבָתַר אִתְקַיְּימַת). By forty-two letters the world was engraved and established (בְּאַרְבְּעִין וּתְרֵין אַתְוָון אִתְגְּלִיף עַלְמָא וְאִתְקַיְימַת). All are crown of the holy Name; when joined, letters ascend above and descend below, crowned in four directions, and the world can stand (וְכֻלְהוּ עִטּוּרָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא... וְיָכִיל עַלְמָא לְאִתְקַיְימָא). They stand in the works of the world (וְאִלֵּין אִתְקַיְימִין בְּעוֹבָדוֹי דְעָלְמָא). Form of a seal—these are found within, as a signet imprint (טוּפְסְרָא דְּקִילְטָא... דְגוּשְׁפַּנְקָא). Entered and went out, Et, and Ve’Et, and the world was created (עָאלוּ וּנְפָקוּ אֶת וְאֶת וְאִתְבְּרֵי עָלְמָא). Entered into the seal, joined, and the world was established (עָאלוּ גוֹ חוֹתָמָא וְאִצְטָרְפוּ וְאִתְקְיַּים עָלְמָא).

By blows of the great serpent they were smitten, and sank beneath the dust a thousand and five hundred cubits (בְּקוֹלְפֵי דְּחִוְיָא רַבְרְבָא מָחוּ וְעָאלוּ תְּחוֹת נוּקְבֵי דְעַפְרָא אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מְאָה אַמִּין). Afterward the great deep rose in darkness, and darkness covered all (לְבָתַר תְּהוֹמָא רַבָּא הֲוָה סָלִיק בַּחֲשׁוֹכָא וַחֲשׁוֹכָא חָפֵי כֹּלָּא). Until light came forth, split the darkness, went out and shone, as it is written: “He reveals deep things from darkness, and brings out to light the shadow of death” (Job 12) (עַד דְּנָפַק נְהוֹרָא... דִּכְתִיב מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ וַיּוֹצֵא לָאוֹר צַלְמָוֶת).

The waters were weighed in the balance, one thousand five hundred by the fingers (מַיָא אִתְקַלוּ בְּתִיקְלָא אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מְאָה בְּאֶצְבְּעָאן). Three drops in the scale, half for existence, half descending below (תְּלַת נְטִיפוּ גוֹ תִּיקְלָא. פַּלְגוּ מִנַּיְיהוּ לְקִיּוּמָא וּפַלְגוּ דְּעָאלוּ לְתַתָּא). These ascend and these descend (אִלֵּין סָלְקִין וְאִלֵּין נָחֲתִין). When they ascended with the rising of the hand, the scale stood straight, not swerving right or left (כֵיוָן דִּסְלִיקוּ בִּסְלִיקוּ דְיָדָא. קָאִים תִּיקְלָא בְּאוֹרַח מֵישַׁר וְלָא סָטָא לְיָמִינָא וְלִשְׂמָאלָא). As it is written: “Who has measured the waters in the hollow of His hand” (Isaiah 40) (הֲדָא הוּא דִכְתִיב מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם). All was within the earth, sealed, unrevealed (כֹּלָּא הֲוָה בֵּיהּ בְּאַרְעָא סָתִים וְלָא אִתְגַּלְיָיא). Force and might, waters frozen within, not flowing, not spreading (וְחֵילָא וְתָקְפָא וּמַיָא גְלִידִין בְּגַוָּוהּ וְלָא נְגִידוּ וְלָא אִתְפַּשְׁטוּ). Until the light above shone on it, the light struck its channels, released its power (עַד דְּאַנְהִיר עֲלָהּ נְהוֹרָא דִלְעֵילָא וּנְהוֹרָא מָחַאת בְּקוּלְטוֹי וְאִשְׁתְּרִיאוּ חֵילָהּ). As it is written: “And God said: Let there be light, and there was light” (Bereshit 1) (הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר אֱלהִים יְהִי אוֹר. וַיְהִי אוֹר).

This is the primordial supernal light, that existed before all (דָּא הוּא אוֹר קַדְמָאָה עִלָּאָה דְּהֲוָה מִקַּדְמַת דְּנָא). From here went out all forces and powers (וּמֵהָכָא נָפְקוּ כָּל חֵילִין וְתוּקְפִּין). The earth was perfumed and later brought forth her forces (וְאַרְעָא אִתְבַּסְמַת וְאַפִּיקַת חֵילָהָא לְבַתַר). When it shone, the light extended from one end of the world to the other (כֵּיוָן דְּנָהִיר הֲוָה אִסְתַּלַּק נְהוֹרֵיהּ מִסְיָיפֵי עָלְמָא עַד סְיָיפֵי עָלְמָא).

But when it saw the wicked of the world, it was hidden and concealed, and comes forth only in hidden paths unrevealed (כַּד אִסְתַּכַּל בְּחַיָּיבֵי עָלְמָא אִתְגְּנִיז וְאִתְטְמִיר וְלָא נָפִיק אֶלָּא בִּשְׁבִילוֹי סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָין). “And God saw the light, that it was good” (Bereshit 1) (וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב). We learned: every dream fulfilled with “that it was good” is peace above and below (תְּנַן כָּל חֶלְמָא דְקַיְימָא בְּקִיּוּמָא דְּכִי טוֹב שְׁלָמָא הוּא לְעֵילָא וְתַתָּא). He saw the letters according to their ways, each one (חָמֵי אַתְוָון כְּפוּם אָרְחוֹי כָּל חַד וְחַד). He saw Tet, good for him, good for his dream (חָמָא ט' טַב לֵיהּ טַב לְחֶלְמֵיהּ). For the Orayta opens with “that it was good” (דְּהָא אוֹרַיְיתָא פָּתַח בֵּיהּ כִּי טוֹב). Light shone from end to end of the world—Tet, good (נָהִיר מִסְּיָיפֵי עָלְמָא לִסְיָיפֵי עָלְמָא. ט' טַב). Good it is: goodness shining in perfection (טוֹב הוּא, טַב נְהִירוּ בְּאַשְׁלָמוּתָא).

Tet is the ninth of all, letter illumined from above, first point, included in it, formed in the concealment of the point, secret of Yod, one point (ט' תְּשִׁיעָאָה דְּכֹלָּא. אָת דְּאִתְנְהִיר מֵעִלָּאָה רִאשִׁיתָא וְאִתְכְּלִיל בֵּיהּ וְאִתְעֲבִיד בִּסְתִימוּ דִּנְקוּדָה רָזָא דְּי' דְּהִיא נְקוּדָה חָדָא). Vav from its power went forth, in it were made heavens (ו' מֵחֵילֵיהּ נָפִיק. בֵּיהּ אִתְעֲבִיד שָׁמַיִם). When it ended in one point and was concealed in it, Bet shone; from it went forth upper and lower—upper hidden, lower revealed, secret of two, established in supernal power (כַּד אִסְתַּיָּים בִּנְקוּדָה חַד וְאִתְגְּנִיז גּוֹ, אִתְנַהֲרָא ב'. מִנֵּיהּ נָפְקוּ עִלָּאָה וְתַתָּאָה. עִלָאָה טְמִירָא. תַּתָּאָה אִתְגַּלְיָיא בְּרָזָא דִתְרֵין. וְקַיְימָא בְּחֵילָא דִלְעֵילָא). And this is “Tov.” These three letters, Tet-Vav-Bet, are joined later in the Tzaddik of the world, who includes all, above and below (וְדָא הוּא טוֹ״ב. אִלֵּין תְּלַת אַתְוָון טוֹ״ב אִתְכְּלִילוּ לְבָתַר לְצַדִּיקָא דְעָלְמָא דְּכָלִיל כֹּלָּא לְעֵילָא וְתַתָּא). As it is said: “Say of the righteous, that it is good” (Isaiah 3) (כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב). For supernal light is included in him, as it is written: “Hashem is good to all, and His mercies are over all His works” (Psalms 145) (בְּגִין דִּנְהִירוּ עִלָּאָה כְּלִילָא בֵּיהּ דִּכְתִיב טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו). “To all”—written simply, for illuminating one day that shines to all, the supernal above all (לַכֹּל כְּתִיב דָּא סְתָמָא דְמִלָּה בְּגִין לְאַנְהָרָא יוֹמָא חַד דְּנָהִיר לְכֹלָּא. עִלָּאָה עַל כֹּלָּא). Until here, the concealment of the words (עַד כָּאן סְתָמָא דְמִלִּין). Completion from the omissions (section twenty-seven) (הַשְׁלָמָה מֵהַהַשְׁמָטוֹת סִימָן כ״ז).

Why is the Bet like a man formed in wisdom—closed on all sides and open in front? (לָּמָה בֵּי״ת דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁנוֹצָר בְּחָכְמָה שֶׁסָתוּם מִכָּל צָד וּפַּתוּחַ מִלְפָנָיו). And the Alef is open behind—to say that it is open to receive from Keter, and has an opening to bestow to others (וְהָאָלֶף פְתוּחָה מֵאַחֲרָיו רוֹצֶה לוֹמַר כִּי הִיא פְתוּחָה לְקַבֵּל מִן הַכֶּתֶר וְיֵשׁ לָהּ פְּתַח לְהַשְׁפִּיעַ לְאֲחֵרִים). Until here, from the omissions (עַד כָּאן מֵהַהַשְׁמָטוֹת).

“Bereshit bara Elohim”—secret of “Reshit”: “Of the first of your dough you shall give a portion” (Numbers 15) (בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. רָזָא דְּרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְּרוּמָה). This is supernal Chokhmah, which is Reshit (דָּא חָכְמָה עִלָּאָה דְּאִיהִי רֵאשִׁית). Bet is the house of the world, to be watered from that river that enters it (ב' בֵּיתָא דְעָלְמָא לְאִתְשַׁקָּאָה מֵהַהוּא נָהָר דְּעֲיִּיל בֵּיהּ). This is the secret of what is written: “And a river went out of Eden to water the garden” (Bereshit 2) (רָזָא דִכְתִיב וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן). A river that gathers all from the supernal depth, whose waters never cease, to water the garden (וְנָהָר דְּאַכְנִישׁ כֹּלָּא מֵעוּמְקָא עִלָּאָה וְלָא פְּסִיקוּ מֵימוֹי לְעָלְמִין לְאַשְׁקָאָה לְגִנְתָּא).

That supernal depth is the first house, Bereshit (וְהַהוּא עִמְקָא עִלָּאָה בַּיִת רִאשׁוֹן בְּרֵאשִׁית). The letters ended in it, in one fine hidden path within it (אִסְתַּיְימוּ בֵּיהּ אַתְוָון בְּחַד שְׁבִיל דַּקִּיק דְּגָנִיז בְּגַוֵּיהּ). From that depth came forth two forces, as it is written: “Et haShamayim” (וּמִגּוֹ הַהוּא עוּמְקָא נָפְקוּ תְּרֵין חֵילִין דִּכְתִיב אֶת הַשָּׁמַיִם). It is not written “Shamayim,” but “haShamayim”—from that depth hidden from all (שָׁמַיִם לָא כְּתִיב אֶלָּא הַשָּׁמַיִם. מִגּוֹ הַהוּא עוּמְקָא דְסָתִים מִכֹּלָּא). “And Et haAretz”—that concealment brought forth this earth (וְאֶת הָאָרֶץ סְתִימָא דָּא אַפִּיק לְהַאי אָרֶץ).