Daf 30a (דַּף ל׳ ע״א)

It is written: “Lift up your eyes on high and see who created these” (Isaiah 40) (כְּתִיב שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָּרָא אֵלֶּה). The letters were engraved in the work of all, the work above and the work below (אַתְוָון אִתְחָקְקוּ בְּעוֹבָדָא דְּכֹלָּא. בְּעוֹבָדָא דְעִלָּאָה וּבְעוֹבָדָא דְתַתָּאָה). Afterward the letters were inscribed and engraved in the verse (לְבָתַר אִתְרְשִׁימוּ אַתְוָון וְאִתְחָקְקוּ בַּקְּרָא). Bet—“Bereshit bara” (ב' בְּרֵאשִׁית בָּרָא). Alef—“Elohim et” (א' אֱלהִים אֶת). Bet—“Reshit bara” indeed, as said: Bet created indeed in supernal power, in the force of the mystery which is the letters (ב' רֵאשִׁית בָּרָא וַדַּאי. כְּמָה דְּאִתְּמָר בי״ת בָּרָא וַדַּאי בְּחֵילָא עִלָּאָה [בתקיפו דרזא דאנון אתוון]). Bet is female, Alef is male (ב' נוּקְבָא. א' דְּכַר). As Bet created indeed in supernal power, so Alef brought forth the letters “the heavens,” the total of twenty-two letters (כְּמָה דְּב' בָּרָא וַדַּאי בְּחֵילָא דִלְעֵילָא. הָכִי א' אַפִּיק אַתְוָון הַשָּׁמַיִם כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין וּתַרְתִּין אַתְוָון). Hei brought forth “shamayim” to give it life and to root it (ה' אַפִּיק שָׁמַיִם לְמֵיהַב לֵיהּ חַיִּין וּלְאַשְׁרָשָׁא לֵיהּ).

“Ve’et ha’aretz” (And the earth), Vav brought forth the earth, to give her nourishment, to prepare her, to provide her proper sustenance (וְאֶת הָאָרֶץ. ו' אַפִּיק הָאָרֶץ לְמֵיהַב לָהּ מְזוֹנָא וּלְאַתְקָנָא לָהּ וּלְמֵיהַב לָהּ סִפּוּקָא דְּאִתְחַזֵּי לָהּ). “Ve’et ha’aretz”, for the Vav takes Et, the total of the twenty-two letters, and the earth is nourished (וְאֶת הָאָרֶץ, דְּנָטִיל וָא״ו אֶ״ת כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון וּמִתְּזָן אַרְעָא). The earth gathers them inward, as it is said: “All the rivers go to the sea” (Ecclesiastes 1) (וְאַרְעָא כָּלִיל לוֹן לְגַוָּוהּ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם). This is the secret of “Ve’et ha’aretz”, all is gathered within her, the earth receives them (וְהַיְינוּ רָזָא וְאֶת הָאָרֶץ. דְּכָנִישׁ כֹּלָּא לְגַוָּוהּ וְקַבְּלִית לוֹן הָאָרֶץ נָטְלָא הָאָרֶץ). “Ve’et” is heaven and earth together (וְאֶ״ת דָּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּחֲדָא). Et haShamayim is the secret of heaven and earth together (אֶ״ת הַשָּׁמַיִם רָזָא דְשָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּחֲדָא). And she (the earth) receives them (Ve’et) in order to feed on them (וְקַבִּילַת לוֹן לְאִתְּזָנָא).

Words are found in their husks, they are common p1-35(מָטוּן מִלָּה בְּקוּלְפוֹי שְׁכִיחֵי). A fortress of smoke is commonly found in the earth p1-36(קוּסְטְרָא דְּקוּטְרָא בְּאַרְעָא שְׁכִיחַ). When fiery flame spreads and stirs from the left, it grasps her, and smoke rises, as it is said: “And Mount Sinai smoked entirely, because Hashem descended upon it in fire” (Exodus 19) (כַּד אֶשָׁא דִמְלַהֲטָא נָגִיד וְאִתְעַר מִשְּׂמָאלָא אָחִיד בָּהּ וְסַלְקָא תְּנָנָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ). This is fire, and this is smoke (דָּא אֶשָׁא וְדָא תְּנָנָא). And it is written: “And the mountain smoked” (Exodus 19) (וּכְתִיב וְאֶת הָהָר עָשֵׁן). From fire, when descending, they join, smoke in fire. Then on the side of the left all stands (מִגּוֹ דְאֶשָׁא כַּד נָחִית אֲחִידָן דָּא בְּדָא תְּנָנָא בְּאֶשָׁא. וּכְדֵין בִּסְטַר שְׂמָאלָא קַיְימָא כֹּלָּא). This is the secret: “My hand founded the earth, My right hand spanned the heavens” (Isaiah 48) (וְהַיְינוּ רָזָא אַף יָדִי יָסְדָה אָרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם). By the power of the right above, thus the heavens were made, male from the right, female from the left (בְּחֵילָא דְּיָמִינָא לְעֵילָא. כִּי הַאי גַוְונָא אִתְעֲבִידוּ שְׁמַיָא דְּאִיהוּ דְכַר. וּדְכַר מִסִּטְרָא דְּיָמִינָא קָא אָתֵי וְנוּקְבָא מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא).

“Lift up your eyes on high and see who created these” (Isaiah 40) (שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָּרָא אֵלֶּה). Until here the words ascend, not to be asked further, for Chokhmah is completed from Ein, and cannot be questioned, sealed and deep (עַד הָכָא אִסְתַּלְּקוּ מִלִּין דְּלָא לְשָׁאֲלָא כְּדִלְעֵילָא. דְּחָכְמָה אִשְׁתַּכְלֵיל מֵאַיִן וְלָא קַיְימָא לְשָׁאֲלָא דְּסָתִים וְעָמִיק לֵית דְּיֵקוּם בֵּיהּ). When the deep light spreads, its radiance stands for inquiry, even though hidden from all below (כֵּיוָן דְּאִתְפַּשַּׁט נְהוֹרָא עֲמִיקָא נְהוֹרֵיהּ קַיְימָא בִּשְׁאֵלְתָּא אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ סָתִים מִכֹּלָּא דִלְתַתָּא). And they called Him by the mouth of the inquiry “Mi”—“Who created these” (Isaiah 40) (וְקָרָאן לֵיהּ עַל פּוּם שְׁאֵילְתָּא מִי. מִי בָּרָא אֵלֶּה). And this is the secret we said: “Out of whose womb came the ice” (Job 38) (וְהַיְנוּ רָזָא דְּקָאַמְרָן מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח). From the womb of Mi (Who) indeed came forth the ice, that stands for inquiry (מִבֶּטֶן מִי וַדַּאי הַהוּא דְקַיְימָא לִשְׁאֵלְתָּא). And there is no asking what is above or what is below, only to ask that which comes forth to be known, but not to know Him, for it is not possible (וְלֵית לְשָׁאֲלָא מַה לְּעֵילָא מַה לְּתַתָּא. אֶלָּא לְשָׁאֲלָא אֲתַר דְּנַפְקָן לְמִנְדַע. וְלָא לְמִנְדַע לֵיהּ. דְּהָא לָא יָכְלִין. אֶלָא קַיְימָא לִשְׁאֶלְתָּא וְלָא לְמִנְדַע בֵּיהּ).

“Bereshit”—Two Reshit. Reshit is a saying, or say: Bereshit itself is a saying (בְּרֵאשִׁית ב' רֵאשִׁית. רֵאשִׁית מַאֲמָר הוּא. אוֹ נִימָא דִּבְרֵאשִׁית אִיהוּ מַאֲמָר). But before it went forth and spread its power, all was hidden in it (אֶלָּא עַד לָא נָפִיק וְאִתְפַּשַּׁט חֵילֵיהּ וְכֹלָּא סָתִים בֵּיהּ). Bereshit is it, and it is a saying (בְּרֵאשִׁית אִיהוּ וּמַאֲמָר אִיהוּ). Once it went forth and powers spread from it, it is called Reshit, and is then a saying by itself (כֵּיוָן דְּנָפִיק וְאִתְפְּשַׁט מִנֵּיהּ חֵילִין, רֵאשִׁית אִקְרֵי וְהוּא מַאֲמָר בִּלְחוֹדוֹי). “Mi (Who)” is the inquiry—that created “Eleh (These)” (מִי שְׁאֵילְתָּא הַהוּא דְּבָרָא אֵלֶּה). Afterward, when it spread and was completed, Yam was made, and He created below, all in the likeness above—this opposite that, this as the likeness of that, both two (לְבָתַר כַּד אִתְפְּשַׁט וְאִשְׁתַּכְלַל אִתְעֲבִיד י״ם וּבָרָא לְתַתָּא. וְכֹלָּא עָבִיד כְּהַהוּא גַוְונָא מַמָּשׁ דִּלְעֵילָא. דָּא לָקֳבֵל דָּא וְדָא כְּגַוְונָא דְּדָא. וְתַרְוַויְיהוּ ב'). It is written: “while the king is at his table” (Song of Songs 1) (כְּתִיב עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ). “At his table”, to dwell in the lower Molcho (בִּמְסִבּוֹ לְאִתְיַישְׁבָא בְּמַלְכוּ תַּתָּאָה). In the secret of that Friendship, delight, and love of Eden above, in that hidden path, filled from it and flowed in known streams (בְּרָזָא דְּהַהוּא חַבְרוּתָא וְתַפְנוּקָא דְּהַהוּא חֲבִיבוּתָא דִּבְעֵדֶן עִלָּאָה בְּהַהוּא שְׁבִיל דְּסָתִים וְגָנִיז וְלָא אִתְיְדַע וְאִתְמַלְיָיא מִנֵּיהּ וְנַפְקָא בְּנַחֲלִין יְדִיעָן). “My nard gave its fragrance”—this is the lower King, who created the world below in likeness of above, and the fragrance ascends above, to rule, to act, to prevail, and to shine in supernal light (נִרְדִי נָתַן רֵיחוֹ דָּא מַלְכָּא תַּתָּאָה. דְּבָרָא עָלְמָא לְתַתָּא כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא וְסָלִיק רֵיחָא טָבָא עִלָּאָה לְשַׁלְטָאָה וּלְמֶעְבַּד וְיָכִיל וְשַׁלִּיט וְנָהִיר בִּנְהוֹרָא עִלָּאָה).

In two aspects the world was created—right and left, in six supernal days (בִּתְרֵין גַּוְונִין אִתְבְּרֵי עָלְמָא, בְּיָמִינָא וּבִשְׂמָאלָא בְּשִׁיתָּא יוֹמִין עִלָּאִין). Six days were made to give drink, as it is said: “For six days Hashem made the heavens and the earth” (Exodus 31) (שִׁיתָּא יוֹמִין אִתְעֲבִידוּ לְאַנְהָרָא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ). These hollowed out channels and made sixty openings to the great deep (וְאִלֵּין כָּרוּן אָרְחִין וְעֲבָדוּ שִׁיתִין נוּקְבִין לִתְהוֹמָא רַבָּא). And those sixty openings draw up the waters of the rivers into the deep (וְאִנּוּן שִׁיתִין נוּקְבִין לְאַעֲלָאָה מַיָא דְנַחֲלֵי גוֹ תְּהוֹמָא). Therefore we learned: “These sixty were created from the six days of Creation,” and they are the peace of the world (וְעַל דָּא הַשִּׁיתִין מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית נִבְרְאוּ וְאִנּוּן הֲווּ שְׁלָמָא דְעָלְמָא).

ANA B’KOACH