Daf 51b (דַּף נ״א ע״ב)

For she, whenever she is joined to the radiant white light, is called Heh (דְּהָא אִיהִי כָּל זִמְנָא דְּאִתְחַבַּר בִּנְהוֹרָא חִוְּורָא דְּנָהִיר אִקְרֵי ה׳), for then all is united as one (דְּהָא כְּדֵין כֹּלָּא אִתְחַבַּר כְּחֲדָא). She cleaves to the white light (אִיהִי אִתְדַּבְּקַת בִּנְהוֹרָא חִוְּורָא), and Yisrael cleave to her [some say: not below] (וְיִשְׂרָאֵל מִתְדַּבְּקָן בָּהּ [ד״א: ל״ג לְתַתָּא]), and they stand beneath her to ignite her (וְקַיְימָא תְּחוֹתָהּ לְאַדְלָקָא לָהּ), and then all is one (וּכְדֵין כֹּלָּא חַד). And this is the secret of the Korban (וְדָא הוּא רָזָא דְּקָרְבָּנָא), as we have learned: that it rises and arouses the Blue light to ignite (דִּתְנָנָא דְּסָלִיק אַתְעַר לֵיהּ לְהַאי נְהוֹרָא תִּכְלָא לְאַדְלָקָא), and when it is ignited, it is joined to the white light (וְכַד אִתְדְּלַק אִתְחַבַּר בִּנְהוֹרָא חִוְּורָא), and the flame burns in a single union (וּשְׁרַגָּא דָּלִיק בְּיִחוּדָא חַד). Because the nature of the Blue light is to flow and consume whatever is joined to it below (וּבְגִין דְּאָרְחֵיהּ דְּהַאי נְהוֹרָא תִּכְלָא לְשֵׁיצָאָה וּלְמֶהוֵי אָכִיל כָּל מַה דְּאִתְדָּבַּק בֵּיהּ תְּחוֹתוֹי), when the desire is present and the flame burns in unified connection (כַּד רַעֲוָא אִשְׁתַּכַּח וּשְׁרַגָּא דָּלִיק בְּחִבּוּרָא חַד), then it is written [Melakhim I 18] (כְּדֵין כְּתִיב): “And a fire of Hashem fell and consumed the burnt offering…” (וַתִּפֹּל אֵשׁ י״י וַתֹּאכַל אֶת הָעוֹלָה וְגו׳). And then it is known that the flame burns in unified connection and single bonding (וּכְדֵין אִתְיְידַע דְּהַהִיא שְׁרַגָּא דָּלִיק בְּחִבּוּרָא חַד וְקִשּׁוּרָא חַד), the Blue light is joined to the white light (נְהוֹרָא תִּכְלָא אִתְדַּבָּק בִּנְהוֹרָא חִוְּורָא), and it becomes one (וְאִיהוּ חַד). It consumes below multitudes and elevations (אָכִיל תְּחוֹתֵיהּ תַּרְבִּין וְעִלַּוָּון) [some say: “and their transgressions, for it does not consume”] (נ״א: וְעַלְוָן דְּהָא לָא אָכִיל), except when it rises [some say: when it is lit] (אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ סָלִיק [נ״א: דָּלִיק]) and all is joined and united in the white light (וְכֹלָּא אִתְקַשַּׁר וְאִתְחַבַּר בִּנְהוֹרָא חִוְּורָא). And then is the peace of all worlds (וּכְדֵין שְׁלָמָא דְּעָלְמִין כֻּלְהוּ), and all is bound in a single union (וְכוֹלָּא אִתְקַשַּׁר בְּיִחוּדָא חַד). And after that Blue light finishes its flow beneath (וּלְבָתַר דְּסִיֵּים לְשֵׁיצָאָה תְּחוֹתֵיהּ הַאי נְהוֹרָא תִּכְלָא), then the Kohanim, Levi’im, and Yisrael cleave beneath it (מִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ תְּחוֹתוֹי כַּהֲנֵי וְלֵוָאֵי וְיִשְׂרָאֵל): these with the joy of song (אִלֵּין בְּחֶדְוָה דְּשִׁיר), these with the desire of heart (וְאִלֵּין בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא), and these in prayer (וְאִלֵּין בִּצְלוֹתָא). And the flame burns upon them (וְשָׁרְגָּא דָּלִיק עֲלַיְיהוּ), and the lights cleave as one (וְאִתְדַּבְּקוּ נְהוֹרִין כְּחַד), and the worlds shine (וּנְהִירִין עָלְמִין), and the supernal and lower realms are blessed (וּמִתְבָּרְכִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין). And then: “But you who cleave to Hashem your Elohim are alive, all of you, this day” [Devarim 4] (וּכְדֵין: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּי״י אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׳]). ’And you’ [Ve-atem]? It should have said ‘You’ [Atem] (וְאַתֶּם - אַתֶּם מִבָּעֵי לֵיהּ). Rather, the Vav adds to the multitudes and elevations (אֶלָּא ו׳ לְאוֹסָפָא עַל תַּרְבִּין וְעִלַּוָּון) - those who cleave to it, and are consumed and absorbed by it (דְּאִנּוּן מִתְדַּבְּקִין בֵּיהּ וְאָכְלִין וְשָׁצָאן). And you cleave to it (וְאַתּוּן מִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ), to that dark consuming light (בְּהַהוּא נְהוֹרָא תִּכְלָא אוּכְמָא), which consumes - and you endure (דְּאָכְלָא וְאַתּוּן קַיָּמִין). This is what is written: “alive, all of you, this day” (הֲדָא הוּא דִכְתִיב: חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם). [Some say: blue and purple - all colors are good for a dream except for blue, which always consumes and absorbs] (ס״א: וְתִכְלֶת וְאַרְגָּמָן - כָּל גְּוָונִין טָבִין לְחֶלְמָא, בַּר מִתִּכְלָא דְּאִיהוּ אָכִיל וְשָׁצֵי תָּדִיר). And it is the tree in which is death, which dwells over the lower world (וְאִיהוּ אִילָנָא דְּבֵיהּ מוֹתָא וְשַׁרְיָא עַל עָלְמָא תַּתָּאָה). And because all dwells beneath it, it consumes and drinks (וּבְגִין דְּכֹלָּא שָׁרְיָא תְּחוֹתֵיהּ - אִיהוּ אָכִיל וְשָׁצֵי). And if you say: then so too Above in Heaven - where many hosts exist - yet all stand [some say: are consumed and absorbed] (וְאִי תֵימָא: הָכִי נָמֵי שָׁרְיָא בִּשְׁמַיָא לְעֵילָא, וְכַמָּה חַיָּלִין אִנּוּן לְעֵילָא, וְכֻלְהוּ [שָׁצֵי וְאָכִיל] קָיְימֵי) - come and see (תָּא חֲזֵי): all those Above are absorbed into that Blue light (כָּל אִנּוּן דִּלְעֵילָא בְּהַהוּא נְהוֹרָא תִּכְלָא אִתְכַּלְּלָן). But the lower beings - not so (אֲבָל תַּתָּאֵי לָאו הָכִי), for they are gross matter (דְּאִנּוּן מִלָּה גַּסָּה), a world [some say: other, below, on what] (עָלְמָא [נ״א: אַחֲרָא לְתַתָּא עַל מָה), which exists and rests upon it (דְּקָיְימָא וְשָׁרְיָא עֲלֵיהּ), and for that reason it consumes and absorbs them (וּבְגִין כָּךְ אָכִיל וְשָׁצֵי לוֹן). And there is no other entity below in the world that is not consumed (וְלֵית לָהּ מִלָּה אָחֳרָא לְתַתָּא בְּעָלְמָא דְּלָא אִשְׁתְּצֵי), for the Blue light drinks all that rests upon it (דִּנְהוֹרָא תִּכְלָא שָׁצֵי לְכָל מַה דְּקָיְימָא עֲלֵיהּ).

In forty-five species of radiant light the world was divided (בְּאַרְבְּעִין וְחָמֵשׁ גַּוְונֵי זִינֵי נְהוֹרִין אִתְפְּלִיג עָלְמָא). Seven are divided into seven abysses [tehomin] (שִׁבְעָה מִתְפַּלְּגִין לְשִׁבְעָה תְּהוֹמִין), each one crashes into its own abyss (כָּל חַד בָּטַשׁ בִּתְהוֹמָא דִילֵיהּ), and stones roll within the abyss (וְאֲבָנִין מִתְגַּלְגְּלִין בְּגוֹ תְּהוֹמָא). And that light enters into those stones (וְעָיִיל הַהוּא נְהוֹרָא בְּאִנּוּן אֲבָנִין), and pierces them (וּנְקַב לוֹן), and water emerges from them (וּמַיָּא נָפְקוּ בְּהוּ), and each one settles upon its abyss (וְשָׁקְעִין כָּל חַד וְחַד עַל תְּהוֹמָא), and covers two sides (וְחַפְיָיא לִתְרֵין סִטְרִין).

Waters emerged in those females (נָפְקוּ מַיָּא בְּאִנּוּן נוּקְבִין), and the light entered and struck in the four directions of the abyss (וְעָאל נְהוֹרָא וּבָטַשׁ לְאַרְבַּע סִטְרֵי תְּהוֹמָא). The light rolled within its companion (מִתְגַּלְגְּלָא נְהוֹרָא בַּחֲבֶרְתָּהּ), and they converged as one (וְאִעָרְעוּ בְּחַד), and the waters were divided and held fast (וּפַלְגִין מַיָּא וְאֲחִידָן), all seven [lights] in the seven abysses (כָּל אִנּוּן שִׁבְעָה בְּשִׁבְעָה תְּהוֹמֵי). And they settled [some say: flowed] in the darknesses of the abyss (וְכָרָאן [נ״א: שָׁרָן] בַּחֲשׁוֹכֵי תְּהוֹמָא), and darkness became intermingled within them (וְחֲשׁוּכֵי אִנּוּן אִתְעָרְבֵי בְּהוֹן). And the waters ascended and descended, and rolled through those lights (וְסָלְקִין מַיָּא וְנָחֲתִין וּמִתְגַּלְגְּלִין בְּאִנּוּן נְהוֹרִין), and light and darkness and water became intermingled as one (וְאִתְעָרְבוּ כְּחֲדָא: נְהוֹרִין וַחֲשׁוֹכִין וּמַיָּין), and from them were formed unseen lights of darkness (וְאִתְעֲבִידוּ מִנַּיְיהוּ נְהוֹרִין דְּלָא אִתְחַזָּאן חֲשׁוֹכָאן). Each one struck its fellow (בָּטַשׁ כָּל חַד בְּחַבְרֵיהּ), and they divided into seventy-five conduits of the abyss (וּמִתְפַּלְּגִין לְשִׁבְעִין וְחָמֵשׁ צִנּוֹרֵי תְּהוֹמָא), and through them waters flowed (וּבְהוּ נָגְדָן מַיָּא). Each conduit ascended with its voice [some say: trembled] (כָּל צִנּוֹרָא וְצִנּוֹרָא סָלִיק בְּקָלֵיהּ [וְאִתְזַעְזְעוּן]), and the abysses shook (וְאִזְדַּעְזְעָן תְּהוֹמִין). And when that sound was heard (וְכַד הַהוּא קָלָא אִשְׁתְּמַע), each abyss called to its companion and said (כָּל תְּהוֹמָא קָרֵי לְחַבְרֵיהּ וְאָמַר): “Divide your waters and I will enter you” (פַּלִּיג מֵימָךְ וְאֵעוּל בָּךְ). This is what is written [Tehillim 42] (הֲדָא הוּא דִכְתִיב): “Deep calls to deep at the sound of Your conduits” (תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ). Beneath these were 385 [some say: 365] sinews (תְּחוֹת אִלֵּין: תְּלַת מֵאָה [נ״א: וּשִׁתִּין] וּתְמָנִין [וַחֲמִשָּׁה] גִּידִין): some white, some black, some red (מִנְּהוֹן חִוְּורִין, מִנְּהוֹן אוּכְמִין, מִנְּהוֹן סוּמְקִין). They were intermingled with one another and formed a single hue (אִתְכְּלִילוּ דָּא בְּדָא וְאִתְעֲבִידוּ גַּוָּון חָד). These sinews were shaped into seventeen nets (אִנּוּן גִּידִין אִתְרְקִימוּ בִּשְׁבַע עֶשְׂרֵה רְשָׁתוֹת), and each net of sinews was called (וְכָל חַד רֶשֶׁת גִּידִין אִקְרֵי [אִתְקַיְּמוּ]), shaped one with the other and descended to the depths of the abyss (אִתְרְקִימוּ דָּא בְּדָא וְנַחֲתִין בְּשִׁפּוּלֵי תְּהוֹמֵי). Beneath these stood two nets: one like iron (תְּחוֹת אִלֵּין: תְּרֵין רִשְׁתִּין קָיְימִין כְּחֵיזוּ דְּפַרְזְלָא), one like copper (וּתְרֵין רִשְׁתִּין אָחֳרָנִין כְּחֵיזוּ דִּנְחָשָׁא). Two Thrones stood over them (תְּרֵין כָּרְסְוָן קָיְימֵי עֲלַיְיהוּ), one to the right and one to the left (חַד מִיָּמִינָא וְחַד מִשְּׂמָאלָא). All those nets joined as one (כָּל אִנּוּן רִשְׁתִּין מִתְחַבְּרָן כְּחֲדָא), and the waters descended through the conduits and entered these nets (וּמַיָּא נָחֲתִין מֵאִנּוּן צִנּוֹרִין וְעָאלִין בְּאִלֵּין רִשְׁתִּין). These two Thrones - one is the black firmament throne (אִנּוּן תְּרֵין כָּרְסְוָן: חַד כּוּרְסְיָא דִּרְקִיעָא אוּכְמָא), and one the purple firmament throne (וְחַד כּוּרְסְיָא דִּרְקִיעָא סַסְגוֹנָא). These two Thrones - when they ascend, they ascend into the black firmament throne (אִלֵּין תְּרֵין כָּרְסְוָן: כַּד אִנּוּן סָלְקִין - סָלְקִין בְּהַהוּא כּוּרְסְיָא דִּרְקִיעָא אוּכְמָא), and when they descend, they descend into the purple firmament throne (וְכַד נָחֲתִין - נָחֲתִין בְּהַהוּא כּוּרְסְיָא דִּרְקִיעָא סַסְגוֹנָא).