Daf 212a (דַּף ריב ע״א)

Then he began and said: “How good are your tents, Ya'akov” (כְּדֵין שָׁארֵי וְאָמַר מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב). Come and see, whoever seeks to gaze with the evil eye, he cannot, except when praising and exalting that matter which he seeks to harm with the evil eye (תָּא חֲזֵי כָּל מַאן דְּבָעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְּעֵינָא בִּישָׁא לָא יָכִיל אֶלָּא כַּד מְשַׁבַּח וְאוֹקִיר לְהַהוּא מִלָּה דְּבָעֵי לְאַלְטְיָיא בְּעֵינָא בִּישָׁא). And what is his way? He says: Behold how good this is, how proper this is, in order that the evil eye may rule over it (וּמַה אָרְחֵיהּ אָמַר חָמוּ כַּמָה טָבָא דָּא כַּמָה יָאָה דָּא בְּגִין דְּיִשְׁלוֹט בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא). So here too, he said: “How good are your tents, Ya'akov” (אוּף הָכָא אָמַר מַה טֹבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב), how many are they, how beautiful are they, how fair are the plantings that are planted from them, like those plantings which Kudsha Berikh Hu planted in the Garden of Eden, fitting and proper (כַּמָה אִינּוּן יָאָן כַּמָה אִינּוּן שַׁפִּירָן כַּמָה נְטִיעָן שַׁפִּירָן דְּאִתְנְטָעָן מִנַיְיהוּ דַּמְיָין לְאִינּוּן נְטִיעִין דְּנָטַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן יָאָיָין). Who will give that these plantings would be found from those dwellings in which they dwell (מַאן יִתֵּן וְאִלֵּין נְטִיעָן אִשְׁתְּכָחוּ מֵאִינּוּן מִשְׁכְּנֵי דִּבְהוּ). “Water shall flow from his buckets…” (יִזַּל מַיִם מִדָּלְּיָו וְגוֹ׳) (Numbers 24). For a man who has beautiful hands, behold they are to be seen (לְבַּר נָשׁ דַּהֲווֹ לֵיהּ יְדָן שַׁפִּירָן יָאָן לְמֵחֱזֵי).

If one with the evil eye gazes at those hands, he seizes upon them, and begins to praise them, saying: How beautiful they are, how comely they are, behold the fingers from the engraving of supernal beauty (אַעְבָּר חַד בַּר נָשׁ דְּעֵינָא בִּישָׁא אִסְתָּכַּל בְּאִינּוּן יְדִין נָקִיט בְּהוּ שָׁארֵי לְשַׁבְּחָא אָמַר כַּמָה אִינּוּן שַׁפִּירָן כַּמָה אִינּוּן יָאָן חָמוּ אֶצְבְּעָן מִגְּזֵרָה דְּשַׁפִּירוּ עִלָּאָה). Afterward he says: Who will give these hands that dwell among precious stones and in garments of royal purple, in his house, to use them, and to store them in his treasury (לְבָתַר אָמַר מַאן יִתֵּן יְדִין אִלֵּין דְּשַׁרְיָין בֵּין אֲבָנִין יַקִירִין וּבִלְבוּשֵׁי יְקָר דְּאַרְגְּוָונָא בְּבֵיתֵיהּ לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בְּהוּ וְיֵהוֹן גְּנִיזִין בְּתֵיבוּתָא דִּילֵיהּ).

So too Bil‘am began to praise: “How good are your tents” (כַּךְ בִּלְעָם שָׁרֵי לְשַׁבְּחָא מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ), behold how beautiful they are, how comely, and so forth (חָמוּ כַּמָה שְׁפִּירָן כַּמָה יָאָן וְכוּ׳). Afterward he said: “Water shall flow from his buckets” (לְבָתַר אָמַר יִזַּל מַיִם מִדָּלְּיָו), meaning this planting of Orayta will not be found except from those dwellings (לָא יִשְׁתְּכַּח נְטִיעָא שַׁפִּירָא דָּא נְטִיעָא דְּאוֹרַיְיתָא לְבַר מֵאִינּוּן מַסְכְּנִין). “And his seed shall be in many waters” (וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים) (Numbers 24), meaning it shall not grow or increase except by the Holy Spirit (דְּלָא יִסְגֵּי וְלָא יַרְבֵּי רוּחָא דְּקוּדְשָׁא).

Kudsha Berikh Hu said to him: Wicked one, your eyes cannot harm them, for the covering of holiness is upon them (אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָשָׁע לָא יַכְלִין עֵינַיִךְ לְאַבְאָשָׁא הָא פְּרִיסוּ דְּקוּדְשָׁא עָלַיְיהוּ). Then he said: “El brings him out of Egypt…” (כְּדֵין אָמַר אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם) (Numbers 24). Behold, none in the world can harm them, for a mighty supernal power grasps them (הָא לָא יַכְלִין כָּל בְּנֵי עָלְמָא לְאַבְאָשָׁא לוֹן דְּהָא חֵילָא תַּקִּיפָא עִלָּאָה אָחִיד בְּהוּ). And what is that? “El brings him out of Egypt” (וּמַאי אִיהוּ אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם). And not only this, but “He has the strength of the wild ox,” for no man can stretch his hand upon him from his height (וְלֹא עוֹד אֶלָּא כְּתוֹעֲפוֹת רְאֵם לוֹ דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְאוֹשִׁיט יְדֵיהּ עָלֵיהּ מִגּוֹ רוּמֵיהּ). And since he is thus established in supernal stature, “He shall consume the nations his enemies…” and none can harm them (וּמִדְּאִשְׁתְּכַח בִּזְקִיפוּ עִלָּאָה הָכִי יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְגוֹ׳ וְלֵית מַאן דְּיָכִיל לְאַבְאָשָׁא לוֹן). And even at a time when he is not upright, they cannot harm him (וַאֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּלָא זָקִיף לָא יַכְלִין). As it is written: “He crouched, he lay down” (הֲדָא הוּא דִכְתִיב כָּרַע שָׁכַב). He does not fear (לָא דָּחִיל), for he is found mighty as a lion and as a lioness (בְּגִין דְּאִשְׁתְּכַח גִּבָּר כַּאֲרִי וּכְלָבִיא). Even when among the nations, and he crouched and lay among them (אֲפִילּוּ כַּד אִינּוּן בֵּינֵי עֲמְמַיָא וְכָרַע וְשָׁכַב בֵּינַיְיהוּ), he is as a lion found in the statutes of Orayta, in the paths of Orayta (כַּאֲרִי הוּא יִשְׁתְּכַּח בְּנִמוּסֵי אוֹרַיְיתָא בְּאוֹרְחֵי אוֹרַיְיתָא). Yet dominion is theirs through their Master, for even all the kings of the world cannot uproot them (שׁוּלְטָנוּתָא אִית לְהוּ בְּמָארֵיהוֹן דְּאֲפִילּוּ כָּל מַלְכַיָּא דְּעָלְמָא לָא יַעְקְרוּן לְהוּ). Like this lion, when it lies upon its prey, none can raise it from there (כְּאַרְיָא דָּא כַּד שָׁכִיב עַל טַרְפֵיהּ לָא יַכְלִין לְאַקָּמָא לֵיהּ מִנֵּיהּ). This is what is written: “He crouched, he lay down as a lion” (הֲדָא הוּא דִכְתִיב כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וְגוֹ׳) (Numbers 24).

Rabbi El‘azar said: Never was there found in the world one wise to harm like Bil‘am the wicked (אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לָא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא חַכִּים לְאַבְאָשָׁא כְּבִלְעָם רְשִׁיעָא). For at first he was found in Egypt, and through him the Egyptians bound upon Yisrael a bond that they would never leave their slavery (דְּהָא בְּקַדְמִיתָא הֲוָה אִשְׁתְּכַח בְּמִצְרַיִם וְעַל יְדוֹי קְשִׁירוּ מִצְרָאֵי עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל קִשּׁוּרָא דְּלָא יִפְּקוּן מֵעַבְדוּתְהוֹן לְעָלְמִין). And this is what he said: What can I do to harm them, for I have already done that they should never leave the slavery of Egypt (וְדָא הוּא דְּאָמַר מָה אֵיכוּל לְאַבְאָשָׁא לְהוּ דְּהָא אֲנָא עֲבִידְנָא דְּלָא יִפְּקוּן מֵעֲבִידָתָא דְּמִצְרָאֵי לְעָלְמִין). But El brought them out of Egypt, and against them none of the wise men or sorcerers of the world can prevail (אֲבָל אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם וּלָקֳבְלֵיהוֹן לָא יַכְלִין חַכִּמִין וַחֲרָשִׁין דְּעָלְמָא). “And now, behold, I go to my people…” (וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי וְגוֹ׳) (Numbers 24). Rabbi Yehudah opened: “You shall not deliver a servant to his master… with you he shall dwell in your midst” (רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו וְגוֹ׳ עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ) (Deuteronomy 23). How beloved are the words of Orayta (כַּמָה חֲבִיבִין מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא). How beloved is Orayta before Kudsha Berikh Hu (כַּמָה חֲבִיבָה אוֹרַיְיתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא). How beloved is Orayta, that Kudsha Berikh Hu gave it to Knesset Yisrael (כַּמָה חֲבִיבָה אוֹרַיְיתָא דְּאוֹרִית לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל).

Come and see: at the time when they went out from Egypt (תָּא חֲזֵי בְּשַׁעֲתָא דִּי נַפְקוּ מִמִּצְרָיִם), Bil‘am heard that his sorceries, enchantments, and all those bindings did not succeed against Yisrael (שְׁמַע בִּלְעָם דְּהָא חֲרָשׁוֹי וְקִסְמוֹי וְכָל אִינּוּן קִשְׁרִין לָא סְלִיקוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל). He began to drag himself and to shake his head (שָׁארֵי לְגַרְרָא גַּרְמֵיהּ וּלְמֵירַט רֵישֵׁיהּ). He went to those Mountains of Darkness, and came to those chains of iron (אָזַל לְאִינּוּן טוּרֵי חֲשׁוֹכָא וּמָטָא לְגַבֵּי אִינּוּן שַׁלְשְׁלָאֵי דְּפַרְזְלָא). And so is the way for one who reaches them (וְכַךְ הוּא אָרְחָא דְּמַאן דְּמָטֵי גַּבַּיְיהוּ). When a man enters the head of the mountains (כֵּיוָן דְּעָאל בַּר נָשׁ בְּרֵישֵׁי טוּרַיָּא), Azza’el, called “open-eyed,” appears to him (חָמֵי לֵיהּ עֲזָאֵ״ל הַהוּא דְּאִקְרֵי גְּלוּי עֵינַיִם). Immediately he says to ‘Azz’a (מִיַּד אָמַר לַעֲזָ״א), then they give voice (כְּדֵין יָהֲבִין קָלָא), and great burning serpents gather around him (וּמִתְכַּנְּשִׁין גַּבַּיְיהוּ חִוְיָין רַבְרְבֵי דִּמְתוֹקְדָן), and encircle him (וְסַחֲרִין לוֹן). They send a small creature against the man (מְשַׁדְּרֵי אוֹנִימְתָא זְעֵירְתָּא לָקֳבְלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ). And it was taught: it is like a cat (וְתָנָא כְּמִין שׁוּנְרָא הִיא), with a head like a serpent (וְרֵישֵׁהּ כְּרֵישָׁא דְּחִוְיָיא), two tails within it (וּתְרֵין זַנְבִין בָּהּ), and its hands and feet are small (וִידָהָא וְרַגְלָהָא זְעִירִין). The man who sees it covers his face (בַּר נָשׁ דְּחָמֵי לָהּ חָפֵּי אַנְפּוֹי), and he brings an offering of the ashes of a white rooster (וְהוּא מַיְיתֵי חַד קַטוּרְתָּא מֵאוֹקִידוּ דְּתַרְנְגוֹלָא חִוָּורָא), throws it on its face (שָׁדֵי בְּאַנְפָּהָא), and it comes with him (וְהִיא אָתְיָת עִמֵּיהּ). Until he reaches the head of the chains (עַד דְּמָטֵי לְגַבֵּי רֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאֵי). And the head of the chains is sunk into the earth (וְהַהוּא רֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאֵי נָעִיץ בְּאַרְעָא), and reaches down to the deep (וּמָטֵי עַד תְּהוֹמָא). And there in the deep is one support (וְתַמָּן בִּתְהוֹמָא חַד סָמִיךְ), which is sunk in the lower deep (וְהוּא נָעִיץ בִּתְהוֹמָא תַּתָּאָה), and to that support the head of the chains is bound (וּבְהַהוּא סָמִיךְ אִתְקְשַׁר רֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאֵי). When the man reaches the head of the chain (כַּד מָטֵי בַּר נָשׁ לְרֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאָה), he strikes it three times (בָּטַשׁ בָּהּ ג׳ זִמְנִין). And those proclaim to him (וְאִינּוּן קָרָאן לֵיהּ). Then he kneels and bows on his knees (כְּדֵין כָּרַע וְסָגִיד עַל בִּרְכּוֹי), and goes with his eyes shut until he reaches them (וְאָזִיל וְאָטִים עֵינוֹי עַד דְּמָטֵי גַּבַּיְיהוּ). Then he sits before them (כְּדֵין יָתִיב קַמַּיְיהוּ), and all those serpents surround him from this side and that side (וְכָל אִינּוּן חִוְיָין סָחֲרִין לֵיהּ מֵהַאי סִטְרָא וּמֵהַאי סִטְרָא). He opens his eyes and sees them (פָּתַח עֵינוֹי וְחָמֵי לוֹן), he trembles and falls on his face (אִזְדַּעְזָע וְנָפַל עַל אַנְפּוֹי), and bows before them (וְסָגִיד לָקֳבְלַיְיהוּ).