The Ten Sefirot According to the Above Division

עֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת לְפִי הַחֲלֻקָּה הַנ״ל

Indeed, when we examine more carefully (אֲבָל כַּאֲשֶׁר נַבְחִין יוֹתֵר), behold we find that the providence is but one alone (הִנֵּה נִמְצָא שֶׁהַהַשְׁגָּחָה הִיא אַחַת לְבַד), for it is equal, as mentioned above (כִּי הִיא שָׁוָה כְּנַ״ל); the governance consists of three operations-Chesed, judgment, mercy (וְהַהַנְהָגָה תִּהְיֶה שָׁלוֹשׁ פְּעֻלּוֹת – חֶסֶד דִּין רַחֲמִים); and the guidance of the governance is likewise threefold (וְהַנְהָגַת הַהַנְהָגָה תִּהְיֶה כְּמוֹ כֵן שָׁלוֹשׁ), for to each one individually pertains deficiency and excess (כִּי לְכָל אֶחָד לְפְנֵי עַצְמוֹ שַׁיָּךְ חִסָּרוֹן וְיִתְרוֹן); and the transition from governance to providence is also in threefold form (וּמַעֲבַר הַהַנְהָגָה אֶל הַהַשְׁגָּחָה גַּם כֵּן שָׁלוֹשׁ), for just as is the governance, so is the transition from it unto the providence, to draw it after it (כִּי כְּהַנְהָגָה כָּךְ הַמַּעֲבָר מִמֶּנָּה אֶל הַהַשְׁגָּחָה לְהַמְשִׁיכָהּ אַחֲרֶיהָ).

Behold, here are ten kinds of operations (הֲרֵי כָּאן עֶשֶׂר מִינֵי פְּעֻלּוֹת), these are what are called the ten Sefirot (הֵם הַנִּקְרָאִים עֶשֶׂר סְפִירוֹת): nine for the governance (תִּשְׁעָה לַהַנְהָגָה), and one for the providence (וְאֶחָד לַהַשְׁגָּחָה); and they gave them the names which they gave (וְקָרְאוּ לָהֶם שֵׁמוֹת אֲשֶׁר קָרְאוּ), to allude through them to specific hints concerning the operations themselves (לְרַמֵּז בָּהֶן רְמָזִים פְּרָטִיִּים בְּעִנְיְנֵי הַפְּעֻלּוֹת עַצְמָן): Keter (כֶּתֶר), Chokhmah (חָכְמָה), Binah (בִּינָה), Chesed (חֶסֶד), Gevurah (גְּבוּרָה), Tiferet (תִּפְאֶרֶת), Netzach (נֵצַח), Hod (הוֹד), Yesod (יְסוֹד)-these nine pertain to the governance (ט׳ שֶׁל הַהַנְהָגָה), and one pertains to the providence-and that is Malchut (וְאֶחָד שֶׁל הַהַשְׁגָּחָה – וְהִיא מַלְכוּת): These ten Sefirot are those that stand for the purpose of governance (עֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת הָאֵלֶּה הֵן הָעוֹמְדוֹת לְצוֹרֶךְ הַהַנְהָגָה). And there must be among them a proper bond and relevance according to their function (וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם קֶשֶׁר וְשַׁיָּכוּת הָרָאוּי לְפִי פְּעֻלָּתָן).

And in truth, seven are those that stand for the purpose of governance (וּבֶאֱמֶת שֶׁבַע הֵם הָעוֹמְדִים לְצוֹרֶךְ הַהַנְהָגָה), and these are Chesed, Gevurah, Tiferet, Netzach, Hod, Yesod (וְהַיְנוּ חֶסֶד–גְּבוּרָה–תִּפְאֶרֶת, נֵצַח–הוֹד–יְסוֹד)-they are the operations of the governance (הֵם פְּעֻלּוֹת הַהַנְהָגָה), and Malchut is the providence (וּמַלְכוּת – הַשְׁגָּחָה). And Keter–Chokhmah–Binah are of a different kind (וְכֶתֶר–חָכְמָה–בִּינָה הֵם מִין אַחֵר), for they are the movers of the governance according to the motions that are needed (כִּי הֵם מְנִיעֵי הַהַנְהָגָה לְפִי הַתְּנוּעוֹת הַצְּרִיכוֹת):

Every Action Is Blended of Chesed, judgment, and mercy

כָּל פְּעוּלָה מְמֻזֶּגֶת מֵחֶסֶד דִּין וְרַחֲמִים

And now I will inform you (וְעַתָּה אוֹדִיעֲךָ), that just as we do not find any being below that is not composed of the elements (כִּי כַּאֲשֶׁר לֹא נִמְצָא שׁוּם נִמְצָא לְמַטָּה שֶׁאֵינוֹ מְרֻכָּב מִן הַיְסוֹדוֹת), so too there will not be any action that is not composed of these three types of actions-Chesed, judgment, mercy (כָּךְ לֹא תִהְיֶה שׁוּם פְּעוּלָה שֶׁאֵינָה מְרֻכֶּבֶת מִשְּׁלֹשֶׁת מִינֵי פְּעוּלוֹת אֵלּוּ – חֶסֶד, דִּין, רַחֲמִים); only that in one, Chesed will predominate, and it will be called the Sefirah of Chesed (אֶלָּא שֶׁבְּאַחַת יִגְבַּר הַחֶסֶד, וְתִקָּרֵא סְפִירַת חֶסֶד), and in one-judgment, and it will be called the Sefirah of judgment (וּבְאַחַת – דִּין, וְתִקָּרֵא סְפִירַת דִּין), and similarly mercy (וְכֵן הָרַחֲמִים).

Only that when we understand the mode of action (רַק שֶׁכַּאֲשֶׁר נָבִין דֶּרֶךְ הַפְּעוּלָה), we will understand that thus the the Emanator, blessed be He (הַמַּאֲצִיל בָּרוּךְ הוּא) arranged from the beginning to act in Chesed–judgment–mercy (כִּי כָּךְ הֵכִין מִתְּחִלָּה הַמַּאֲצִיל לִהְיוֹת פּוֹעֵל בְּחֶד״ר), and since He arranged it so (וּכְיוֹן שֶׁהֵכִין כָּךְ), all His actions are constructed from these three categories (כָּל פְּעוּלוֹתָיו פָּעַל בְּנוּיוֹת מִשְּׁלוֹשֶׁת הַמִּינִים הָאֵלֶּה); only that in each one He strengthens the aspect which He desires in it (רַק שֶׁמַּגְבִּיר בָּהֶן בְּכָל אַחַת הַמִּין שֶׁהוּא רוֹצֶה בָּהּ). And this composition and blending is not equal always (וְאֵין הַהֶרְכָּבָה הַזֹּאת וְהַמֶּזֶג הַזֶּה שָׁוֶה לָעוֹלָם), for each Sefirah has its own unique blend (כִּי לְכָל סְפִירָה יֵשׁ מֶזֶג לִפְנֵי עַצְמוֹ), and even Tiferet and Netzach do not share the same blend (וַאֲפִלּוּ תִּפְאֶרֶת וְנֵצַח אֵין מִזְגָם שָׁוֶה):

And now I will cause you to understand what results from the matter of these differentiations in blend (וְעַתָּה אָבִינְךָ מַה נִּמְשָׁךְ מֵעִנְיַן חִלּוּקֵי הַמֶּזֶג הַזֶּה). Know (דַּע), that after we have known the matter of the Sefirot in general (כִּי אַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ עִנְיַן הַסְּפִירוֹת בַּכְּלָל), we will examine the particularities of each Sefirah (נַבְחִין פְּרָטִיּוּת כָּל סְפִירָה), and we shall say that each Sefirah also contains ten Sefirot (וְנֹאמַר כִּי כָל סְפִירָה כְּלוּלָה גַּם כֵּן מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת), meaning-that it is also composed of the ten Sefirot (פֵּרוּשׁ – שֶׁהִיא מְרֻכֶּבֶת כְּמוֹ כֵן מִן הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת); and even these ten Sefirot within it-each one of them will also be composed of ten Sefirot (וַאֲפִלּוּ אֵלֶּה הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁבָּה – כָּל אַחַת מֵהֶן תִּהְיֶה כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת), and so on endlessly (וְכֵן עַד אֵין תַּכְלִית).

And the explanation of this matter (וּפֵרוּשׁ הָעִנְיָן הַזֶּה), is that there is no action that the Emanator, blessed be He (הַמַּאֲצִיל בָּרוּךְ הוּא) performs in which He does not take into consideration the entirety of existence (כִּי אֵין לְךָ פְּעוּלָה שֶׁפּוֹעֵל הַמַּאֲצִיל שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בָּהּ עַל כָּל הַמְּצִיאוּת), and He acts it for the sake of all of it (וּפוֹעֵל אוֹתָהּ לְצוֹרֶךְ כֻּלּוֹ). Therefore, any portion of action which we can discern in His operation (וְעַל כֵּן חֵלֶק פְּעוּלָה שֶׁנַּבְחִין בְּפְעוּלָתוֹ), we say that it contains ten Sefirot in all its components (נֹאמַר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּכָל הַחֲלָקִים אֲשֶׁר לָהֶם), because every action proceeds for the benefit of the whole (כִּי כָל פְּעוּלָה הוֹלֶכֶת לְתוֹעֶלֶת הַכֹּל). However, here the knowledge of the aforementioned blending is useful (אַךְ כָּאן תוֹעִיל יְדִיעַת הַמֶּזֶג הַנַּ"ל), for the blend of the ten Sefirot of Chesed is not like the blend of the ten Sefirot of Gevurah (כִּי אֵין מֶזֶג עֶשֶׂר סְפִירוֹת הַחֶסֶד כְּמֶזֶג עֶשֶׂר סְפִירוֹת הַגְּבוּרָה), for the Chesed within Chesed will be more Chesed than the Chesed within Gevurah (כִּי הַחֶסֶד שֶׁבְּחֶסֶד יִהְיֶה יוֹתֵר חֶסֶד מֵחֶסֶד שֶׁבַּגְּבוּרָה), and the Chesed of Chesed within Chesed will be even more Chesed than the Gevurah of Chesed within Chesed (וְהַחֶסֶד שֶׁל חֶסֶד שֶׁבְּחֶסֶד יִהְיֶה יוֹתֵר חֶסֶד מִגְּבוּרַת חֶסֶד שֶׁבְּחֶסֶד).

Thus the blends go and vary, and no one is like its fellow (הֲרֵי הַמְּזָגִים הוֹלְכִים וּמִשְׁתַּנִּים, שֶׁאֵין הָאֶחָד דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ). And since every action of the actions of the Emanator, blessed be He (וּבִהְיוֹת לְכָל פְּעוּלָה מִפְּעוּלוֹת הַמַּאֲצִיל בָּרוּךְ הוּא) has a particular outcome, that proceeds according to its particular power (תּוֹלָדָה פְּרָטִית, יוֹצֵאת לְפִי כֹּחָהּ הַפְּרָטִי), behold, to all these particulars there will emerge individual outcomes which are not equal to one another (הִנֵּה לְכָל הַפְּרָטִים הָאֵלֶּה יֵצְאוּ תּוֹלָדוֹת פְּרָטִיּוֹת שֶׁאֵינָן שָׁווֹת זוֹ לָזוֹ). And from here is drawn the great multitude of distinct created beings (וּמִכָּאן נִמְשָׁךְ רֹב פְּרָטֵי הַבְּרִיּוֹת הַנִּמְצָאִים), for all of them issue only from the ten Sefirot (שֶׁכֻּלָּם יוֹצְאִים רַק מִן הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת), but in the manner of this particularization (אֲבָל בְּבְחִינַת הַפְּרָטִיּוּת הַזֶּה); and all of them are distinct species unto themselves according to the nature of the root from which they issue (וְכֻלָּם מִינִים לִפְנֵי עַצְמָם לְפִי מְהוּת הַשֹּׁרֶשׁ הַמּוֹצִיאָם), meaning-the action from which they were born (פֵּרוּשׁ – הַפְּעוּלָה שֶׁמִּמֶּנָּה נוֹלְדוּ):

And indeed, this matter proceeds endlessly (וְאֻמְנָם הִנֵּה הָעִנְיָן הַזֶּה הוֹלֵךְ עַד אֵין תַּכְלִית), for if each part is such (כִּי אִם כָּל חֵלֶק הוּא כָּךְ), behold, there is no end to the matter (הִנֵּה אֵין סוֹף לַדָּבָר). But the truth is (אֲבָל הָאֱמֶת הוּא), that each portion of an action that the Emanator, blessed be He (הַמַּאֲצִיל בָּרוּךְ הוּא) desires to perform (שֶׁכָּל חֵלֶק פְּעוּלָה שֶׁרָצָה הַמַּאֲצִיל לִפְעֹל), will always be such-that He looks upon the entirety of existence (הִנֵּה יִהְיֶה תָּמִיד כָּךְ – מַבִּיט אֶל כָּל הַמְּצִיאוּת). But the divisions of His actions are only according to His will (אֲבָל אֵין חִלְקֵי פְּעוּלוֹתָיו אֶלָּא לְפִי רְצוֹנוֹ)-all the conditions which He deemed necessary in that action for the sake of the intention which He had in creating His world (כָּל הַתְּנָאִים אֲשֶׁר חָשַׁב הֱיוֹתָם צְרִיכִים בַּפְּעוּלָה הַהִיא לְצוֹרֶךְ הַכַּוָּנָה שֶׁהָיְתָה לוֹ בְּבִרְאַת עוֹלָמוֹ):