From the Details of the Sefirot Is Composed the Form of Man with 613 Parts

מִפְּרָטֵי הַסְּפִירוֹת מֻרְכֶּבֶת דְּמוּת אָדָם עִם תּרִי״ג חֲלָקִים

And this all is drawn after the order of the form of the Man (וְזֶה הַכֹּל נִמְשָׁךְ אַחַר סֵדֶר דְּמוּת הָאָדָם), for that very form is what must be so in all its parts (כִּי אוֹתוֹ הַדְּמוּת הוּא שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ בְּכָל חֶלְקָיו), to establish the creatures in that same configuration and nature which the Holy One Blessed Be He desired in them (לְהַעֲמִיד הַבְּרִיּוֹת כָּךְ בְּאוֹתָהּ הַתְּכוּנָה וָטֶבַע שֶׁרָצָה בָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא).

For if one of the parts were altered from what it now is (שֶׁאִם אֶחָד מֵהַחֲלָקִים הָיָה מְשֻׁנֶּה מִמַּה שֶּׁהוּא עַתָּה), the resulting action would differ from what it is (הָיְתָה פְּעוּלָה מְשֻׁנָּה מִמַּה שֶּׁהִיא), and since it gazes upon the entirety of all existence (וּבִהְיוֹתָהּ מַבִּיטָה אֶל כָּל הַמְּצִיאוּת כֻּלּוֹ), it would thereby become altered from what it is (הָיָה מִתְחַלֵּף מִמַּה שֶּׁהוּא). And if the Emanator, blessed be He (וְאִם יָדַע הַמַּאֲצִיל בָּרוּךְ הוּא) knew that the structure of the form is what brings forth the creation in accordance with the intention that He desires within it (שֶׁסֵּדֶר הַדְּמוּת הוּא הַמּוֹצִיא הַבְּרִיאָה עַל פִּי הַכַּוָּנָה שֶׁהוּא רוֹצֶה בָּהּ), we shall know that no other structure would have accomplished this (נֵדַע שֶׁשׁוּם סֵדֶר אַחֵר לֹא הָיָה עוֹשֶׂה זֶה).

And behold, the form of the Man is divided into 613 (וְהִנֵּה דְּמוּת הָאָדָם חָלוּק לִתְרֵי״ג), and likewise 613 parts are found within the ten Sefirot (וְכֵן תּרֵי״ג חֲלָקִים יִמָּצְאוּ בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת), that each of their parts gazes upon the totality of existence (שֶׁכָּל חֵלֶק מֵהֶם יַבִּיט אֶל כָּל הַמְּצִיאוּת), and therefore in each of them all ten Sefirot are included (וְלָכֵן בְּכָל אַחַת מֵהֶם יִכָּלְלוּ כָּל ע״ס). And the explanation of the matter is that the initial Sefirot will reveal their operations ten into one (וּפֵרוּשׁ הָעִנְיָן, שֶׁהַסְּפִירוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת יְגַלּוּ פְּעֻלּוֹתֵיהֶם עֲשָׂרָה לְאֶחָד), and from them ten into ten (וּמֵהֶם עֲשָׂרָה לְעֲשָׂרָה), until this number is found operating in full-no less and no more (עַד שֶׁנִּמְצָא הַמִּנְיָן הַזֶּה פּוֹעֵל כֻּלוֹ, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר). Indeed I will explain this matter to you properly-how this number can be found (אֲבָל אֲפָרֵשׁ לְךָ עִנְיָן זֶה הֵיטֵב אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִמָּצֵא זֶה הַמִּנְיָן). Know, that although I have said that every action contemplates all of creation (דַּע, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁכָּל פְּעוּלָה מִסְתַּכֶּלֶת עַל כָּל הַבְּרִיאָה), nevertheless it is possible that the Emanator will not desire to bring forth from it outcomes in every one of those dimensions (עִם כָּל זֶה אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִרְצֶה הַמַּאֲצִיל לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה תּוֹלָדוֹת מִכָּל בְּחִינָה זוֹ), but only from a part of it (אֶלָּא מֵחֵלֶק מִמֶּנָּה), meaning from that which gazes upon certain parts of creation, and not the whole (פֵּרוּשׁ – מִמַּה שֶׁהִיא מַבִּיטָה עַל אֵיזֶה חֲלָקִים מִן הַבְּרִיאָה, וְלֹא עַל כֻּלָּהּ), and then it is said that the Sefirah shines only through part of its own Sefirot (וְאָז נִקְרָא שֶׁאֵין הַסְּפִירָה מֵאִירָה אֶלָּא בְּמִקְצַת סְפִירוֹתֶיהָ).

And therefore, when all ten Sefirot shine through all ten Sefirot within them, which are like their subdivisions (וְעַל כֵּן כַּאֲשֶׁר יָאִירוּ עֶשֶׂר סְפִירוֹת כֻּלָּם בְּכָל עֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁבָּהֶם, שֶׁהֵם כְּמוֹ חֶלְקֵיהֶם), and also from those ten Sefirot which are the parts of the first ones (וְעוֹד מֵאֵלֶּה הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁהֵם חֶלְקֵי הָרִאשׁוֹנִים), their parts will shine (יָאִירוּ הַחֲלָקִים שֶׁבָּהֶם), but not all of them-only some of them (וְלֹא כֻּלָּם אֶלָּא מִקְצָתָם), meaning that which gazes upon some part of creation (פֵּרוּשׁ – מַה שֶּׁהוּא מַבִּיט בָּהֶם לְמִקְצַת הַבְּרִיאָה), and that is what is needed for the sake of creation to remain in that configuration (וְהוּא מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְצוֹרֶךְ הַבְּרִיאָה לַעֲמוֹד עַל הַתְּכוּנָה הַזֹּאת)-then will emerge this number of 613 (אָז יֵצֵא הַמִּנְיָן הַזֶּה שֶׁל תּרֵי״ג):