Chapter 22, Section 2 (פֶּרֶק כ״ב אוֹת ב׳)

2. And when the gatekeeper of the entrance to the seventh Heikhal would see (ב. וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ שׁוֹמֵר פֶּתַח הֵיכָל הַשְּׁבִיעִי), that Domiya"l and Gavri’el and Ketzfiya"l (לְדּוֹמִיא״ל וּגַבְרִיאֵ״ל וּקְצְפִיא״ל), were coming before the chariot of that person (שֶׁהֵם בָּאִים לִפְנֵי כָּרוֹן שֶׁל אוֹתוֹ הָאָדָם), who has merited to ride the Merkavah (שֶׁזוֹכֶה וְיוֹרֵד לַמֶּרְכָּבָה), their faces would pale (מַכְסִיף פְּנֵיהֶם), and they would sit, for they were stern-faced (וְיוֹשְׁבִים שֶׁהָיוּ זָעוּפִים). They would loosen the drawn bows (מַתִּירִין הַקַּשְּׁתוֹת הַדְּרוּכוֹת), and return the sharpened swords to their sheaths (וּמַחֲזִירִין הַחֲרָבוֹת הַלְּטוּשׁוֹת אֶל פִּדְנָן). Nevertheless (אַף עַל פִּי כֵן), it is necessary to show them the great seal (צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לָהֶם בַּחוֹתָם גָּדוֹל), and the awesome crown of A"ar, Subar, Metzugiy"yeh, and Ba‘shafṭ"sh (וּכֶתֶר נוֹרָא שֶׁל אַע״ר סוּב״ר מְצוּגִי״י״ה וּבַעְשַׁפְט״ש), Hashem, God of Yisrael (ה׳ אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל). And they would enter His glory (וְהָיוּ נִכְנָסִין כְּבוֹדוֹ), and would bring forth before Him all manner of song and melody (וּמוֹצִיאִין לְפָנָיו כָּל מִינֵי זֶמֶר וְשִׁירָה), and they would sing and go before Him (וְהָיוּ מְזַמְּרִין וּבָאִים לְפָנָיו), until they raise him up (עַד שֶׁמַּעֲלִין אוֹתוֹ), and seat him among the Keruvim, and among the Ofanim, and among the Chayot haKodesh (וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ אֵצֶל הַכְּרוּבִים וְאֵצֶל הָאוֹפַנִּים וְאֵצֶל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ), and he sees wonders and might (וְהוּא רוֹאֶה נִפְלָאוֹת וּגְבוּרָה), majesty and greatness (גַּאֲוָה וּגְדֻלָּה), holiness and purity (וּקְדֻשָּׁה וּטָהֳרָה), awe and humility and uprightness (אֵימָה וַעֲנָוָה וִישָׁרוּת), at that very moment (בְּאוֹתוֹ הַשָּׁעָה).